כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר, "אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך" וגו'. לא כאברהם שכתוב בו, "קום התהלך בארץ לארכה" וגו', ולא כיצחק, שכתוב "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות", אלא כיעקב, שכתוב בו "ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה" (שבת, קיח).
והגמרא כפשוטה קשה להבין, וכי לכל אחד ואחד מישראל יתנו את כל העולם כולו, דהיינו נחלה בלי מצרים.
ונקדים מאמר חז"ל, "לעתיד לבוא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ומקדיר, רשעים נידונין בה וצדיקים מתרפאים בה, דכתיב, "כי הנה היום בא בוער כתנור, והיו כל זדים ועושי רשעה קש, ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות, אשר לא יעזוב להם שורש וענף", לא שורש בעולם הזה ולא ענף בעולם הבא. צדיקים מתרפאים, בה דכתיב "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה" וגו', ולא עוד אלא "שמתעדנין" בה" (עבודה זרה ג' ע"ב).
וצריך להבין חידת חכמים מהו שמש ומהו נרתיק, ומאין נמשך ההפכיות הזה, ומה שורש בעולם הזה וענף בעולם הבא, ומהו "ולא עוד, אלא שמתעדנין בה" היה לו לומר מתרפאים ומתעדנין בה, ומהו "ולא עוד" דקאמר.
ומובן זה עם מאמר חז"ל, "ישראל מונין ללבנה ואומות העולם לחמה" (סוכה כ"ט). פירוש, אור השמש כינוי לידיעה היותר ברורה, כמו שכתוב "ברה כחמה". ואומות העולם שלא קבלו את התורה ומצות, כמו שכתוב, שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון, כי לא רצו להנות מאור התורה שהוא בחינת לבנה המקבלת מאורו ית' שהוא אור השמש כלומר אור הכולל. ועם כל זה, יש להם חשק חפץ ורצון לחקור בהשם ית' ולידע אותו עצמו.
מה שאם כן ישראל מונין ללבנה, שהמה התורה ומצות שאור השמש ית' מלובש בהם, ועל כן התורה היא סוד נרתיק להשם ית'. ואיתא בזהר שאורייתא וקוב"ה חד הוא, כלומר שאור השם ית' מלובש בתורה ומצות, והוא ונרתיקו חד הוא, ועל כן ישראל מונין ללבנה, כלומר להשלים את עצמם בתורה ומצות, וממילא זוכים גם בקוב"ה. אמנם אומות העולם, מתוך שאינם מקיימים התורה ומצות, דהיינו הנרתיק, על כן אין להם אפילו אור החמה.
וזה סוד, לעתיד לבוא מוציא חמה מנרתיקה. ואמרו, שכינה בתחתונים צורך גבוה, כלומר שהשם ית' חושק ומתאוה לזה. וזה סוד ששת ימי המעשה, היינו העבודה בתורה ומצות, כי כל פעל ה' למענהו פעל, ואפילו עובדין דחול גם כן עבודת השם ית' כמו שכתוב, "לא תהו בראה לשבת יצרה", ועל כן הוא מכונה לנרתיק. ושבת הוא סוד אור החמה, יום המנוחה לחיי עולמים. כלומר הכין העולם בב' מדרגות: א) שיתגלה שכינתו על ידי התורה ומצות בבחינת ששת ימי המעשה, ב) שיתגלה בהעולם בלי תורה ומצות, וזה סוד "בעתה אחישנה", זכו אחישנה, דהיינו על ידי תו"מ, לא זכו בעתה, כי התפתחות הבריאה ברוב היסורין מביאה קץ וגאולה להאנושיות, עד שישרה השם ית' שכינתו בתחתונים, וזהו מכונה "בעתה", כלומר על ידי התפתחות של הזמן.