קודם יצירת הולד מכריזים על הטיפה, תהיה טיפש תהיה חכם וכו', אבל צדיק ורשע לא קאמר.
ויש לשאול לפי זה, הלא אי אפשר לטיפש שיהיה צדיק, מטעם ש"אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות", וכמו שכתוב, זה ששוטה כל ימיו איך אפשר להיות לו בחירה, אם נגזר עליו להיות טיפש.
וכמו כן יש להבין מה שכתוב, ראיתי בני עליה והן מועטין, עמד ושתלם בכל דור ודור. ויש לפרש דמילת מעוטין, משמע שהם מתמעטין והולכין, ועל ידי זה ששתלם הם מתרבים. וצריך להבין מהו המשל של "ושתלם", וכמו כן מילת מעוטין הוא "הוה", אם כן איך השתילין הם מתרבין.
ויש לפרש דענין טיפש וחכם, הכוונה הוא רק בהכנה, על דרך "יהיב חכמתא לחכימין". היינו, יש אנשים שנולדים עם רצון חזק ולב רחב ומוח חריף, ולזה אנו קוראים חכם, מסיבה שהוא מוכשר לקבל חכמתו יתברך. ולעומת זה, יש אנשים שנולדים טיפשים, היינו שהם אנשים מצומצמים היינו שכל מחשבתם ורצונם הוא רק בעניני עצמו, וענין הרגשת הזולת הם לא יודעים מהו, כי לא יבינו מהו השפעה לזולתו, ואיך הם יכולים לבוא לידי דרגת צדיק. שאי אפשר להיות צדיק עד שבאים לאהבת ה', ואם אין לו אהבת הזולת, אין באפשרותו לבוא לידי אהבת ה', כמבואר במאמר רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה". ולפי זה, לאנשים כאלו אין להם בחירה, ומכל מקום "צדיק ורשע לא קאמר", משמע שיש להם בחירה.
ויש להבין זה על דרך שאמרו חז"ל "ראיתי בני עליה והם מועטים", שענין בני עליה כוונתו על דרך הנ"ל, אנשים שיהיו מוכשרים ועומדים לדביקותו ית' הם מועטים, ולכן שתלן בכל דור ודור. לכן כבר יש בחירה להטיפשים, ללכת ולהתחבר ולהתדבק עם צדיקי הדור, ועל ידי זה יקבלו כח והכשרה, שיוכלו לקבל עליהם את עול מלכות שמים, ושיוכלו לעבוד עבודת הקודש, שהצדיקים ישפיעו עליהם את מחשבתם ורצונם. שעל ידי הסיוע שיקבלו מצדיקי הדור, יוכלו גם הם לעלות למדרגת צדיק, אף על פי שמצד הטבע שנולדו אין להם התכונות האלו, מכל מקום ע"י התדבקותם בבני עליה, יקבלו תכונות אחרות.
נמצא, שעל ידי זה ששתלם את בני עליה בכל דור ודור, יש מקום שהבני עליה שיעלה את בני דורם לרום המעלות. מה שאין כן אם היו הבני עליה בדור אחד, לא היה להטפשים שום עצה לעלות למסילת הקודש.
ובזה נבין תיקון של "ושתלם", שע"י השתילה נתרבו הבני עליה, כדוגמת שנותנים שתיל בארץ שעל ידי זה מתרבין אח"כ הרבה ענפים.
וכמו כן נבין ענין הבחירה. היינו, אם נולד טיפש, היינו שהוא רחוק מעניני השפעה לזולתו, ע"י התחברות עם הבני עליה, יקבלו תכונות חדשות מהבני עליה, שהם ישפיעו להטפשים, בזמן שיעשה בחירה, היינו שיכניע את עצמו ללכת לקבל הדרכה מהבני עליה. כי לולי זה, תורתם נעשית להם סם המות. ורק ע"י הדביקות עם הבני עליה יזכו לדביקות ה'.
כי ידוע שב' אנשים עומדים זה כנגד זה, הימין של חבירו נגד שמאלו, והשמאל של חבירו הוא נגד ימינו. לכן, כשמדברים מב' דרכים, א' של ימין היינו דרך צדיקים, שכל ענינם הוא רק להשפיע, ודרך השמאל הוא דרך רשעים, כי כל ענינם הוא לתועלת עצמו, ומשום זה הם נפרדים מחיי החיים ונחשבים למתים, כמאמר חז"ל "רשעים בחייהם נקראים מתים". נמצא לפי זה, אפילו שהאדם לומד על דרך ימין, מכל מקום הוא כנגד צד שמאלו של הקב"ה, נמצא שתורתו נעשה לו סם המות. כי ע"י התו"מ, אם הוא בבחינת השמאל, אז הוא כוונתו להגדיל את גופו. זאת אומרת, שמקודם לכן היה רוצה רק למלאות את גופו עם תענוגי עולם הזה, ועכשיו על ידי זה שמקיים תו"מ, הוא רוצה שהקב"ה ימלא לו גם עם תענוגי עולם הבא. נמצא, שע"י התורה מתגדל הכלי קבלה שלו. היינו, מקודם היה רוצה רק עותרא דעלמא הדין, ואח"כ ע"י התעסקותו בתו"מ הוא רוצה גם עותרא דעלמא דאתי, נמצא שהתורה גורם בחינת מיתה, שעל ידי זה הוא נשלם ברצון לקבל אמיתי. ומכל שכן שעוסק בתו"מ בצד שמאלו, היינו שתחילת כוונתו הוא רק לקבל, הנבחן לשמאל, שבטח הוא לא בסדר. אלא, צריכים להשתדל לבוא לידי דביקות, שאז הוא נעשה אחד עם הקב"ה, ואז לא שייך ימין שמאל, הוא נעשה בהשתוות הצורה עם הקב"ה, אז ימינו הימין של הקב"ה. נמצא, שגופו נעשה לבוש להנשמה. ואז בזמן שבא לעסוק בעסקי גופו, הוא שלא יעסוק בצרכי גופו יותר ממה שמתאים לנשמתו. בדומה, שאין האדם העוסק לעשות בגד להלביש גופו, הוא לא יעשה את הבגד יותר ארוך ויותר רחב מגופו, אלא שישתדל שהבגד יהיה בדיוק שיתאים את גופו, אחרת הוא לא ילביש את הבגד. בדומה, שאיזה חיט הביא חליפה לאדם, וכשאדם מלביש את גופו הוא שהבגד ארוך יותר מדי ורחב יותר מדי, אז האדם יחזיר את החליפה להחיט. כמו כן, הגוף של האדם צריך להלביש את הנשמה, והגוף לא צריך להיות יותר גדול מנשמתו, היינו שצרכי גופו לא יהיו יותר מדי מכפי שהוא צריך לצרכי נשמתו.
אבל צריכים לדעת, בכדי לבוא לדביקותו ית' הוא לא דבר קל, ולא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ליטול, לכן לצדיקי הדור צריכים. שעל ידי זה שדבוקים ברב אמיתי, היינו שכל רצונו הוא אך להשפיע, ואז האדם צריך לעשות מעשים שימצא חן בעיני רבו, היינו לשנוא מה שרבו שונא ולאהוב מה שרבו אוהב, אז הוא יכול ללמוד תורה שלא יהא תורתו סם המות.
וזה פירוש, עמד ושתלן בכל דור ודור, כדי שעל ידי זה יוכלו להתחבר בהבני עליה, יוכלו גם הם לבוא לדביקות אמיתי בו ית'.
ואל יקשה בעיניך, למה צריכים הטפשים בעולם, הלא היה יכול להיות כולם חכמים, אלא שלכל דבר צריך להיות איזה נושא. לכן צריכים טפשים, שהם יהיו הנושאים להרצון לקבל, ועל ידי זה יכולים אלה שרוצים ללכת בדרכי ה' לקבל סיוע מהם, על דרך שכתוב "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, כי תולעתם לא תמות, ואשם לא תכבה, והיו דראון לכל בשר", כמו שאמרו חז"ל שהם יהיו אפר תחת כפות רגלי הצדיקים. שעל ידי זה יהיה היכר לצדיקים, שיוכלו ליתן שבח והודיה לה' במה שקירב אותם. וזה שנקרא אפר תחת כפות רגלי וכו', היינו שיוכלו ללכת קדימה, על ידי זה שרואים את סופן של הרשעים.