"חביבין עליך יסורים, אזי אמר, לא הן ולא שכרן וכו', על האי שופרא דבלא בעפרא". דהנה עיקר היסורים הן במקום שלמעלה מהדעת, ושיעור היסורים תלוי בשיעור שהוא בסתירה להדעת, וזה נקרא בחינת אמונה למעלה מהדעת, ומעבודה זו יש נחת רוח להשם ית'. נמצא, שהשכר הוא שעל ידי עבודה זו נצמח נחת רוח ליוצרו.
אבל בין הזמנים, דהיינו מטרם שיכול להתגבר ולהצדיק את השגחתו ית', נמצא שכינתא בעפרא. דהיינו שהעבודה בבחינת אמונה, הנקרא בחינת שכינה הקדושה, הוא בגלותא. היינו בבחינת ביטול בעפרא, ועל זה אמר, לא הן ולא שכרן, היינו שאינו יכול לסבול את הזמן של בנתים, וזה שהשיב לו "ועל דא ודא קא בכינא".