"הבא לטהר מסייעין אותו", היינו שתמיד צריך האדם להיות בחינת "הבא", ואז ממה נפשך, אם הוא מרגיש שטהר, הרי אינו צריך כבר לסייעו, כיוון שטהר והלך. ואם הוא מרגיש שהוא בבחינת בא והולך, אז מסייעין אותו בודאי, כי אין מניעה בפני הרצון, כיון שהוא מבקש את האמת.
"כי טובים דודיך מיין", היינו שע"י היין יכולים להשתכר, ושיכור כל עלמא דיליה, שאין לו שום חסרון, ואפילו שבשיתא אלפי שני.