"אך טוב לישראל, אלקים לברי לבב". הנה ידוע שאכין ורקין, המיעוטין, היינו כל מקום שכתוב "אך" ו"רק" בהתורה זה בא למעט. אי לזאת בעניני עבודה יש לפרש, שבזמן שהאדם ממעט עצמו, ומשפיל עצמו, וענין השפלה שייך לומר בזמן שהאדם משתוקק להיות בגאוה, היינו שהוא רוצה להיות בגדלות. זאת אומרת, שהוא רוצה להבין כל דבר ודבר, שנפשו חשקה להיות בחינת ראיה ושמיעה בכל דבר, ומכל מקום הוא משפיל עצמו, ומסכים ללכת בעינים עצומות, ולקיים תו"מ בתכלית הפשטות, זהו טוב לישראל, שמילת ישר-אל הוא אותיות, לי-ראש.
היינו שמאמין שיש לו ראש דקדושה, אף על פי שהוא בחינת "אך", היינו שהוא בבחינת מיעוט ושפל ואומר על ה "אך" הזה, שהוא טוב גמור, אז מקויים בו "אלקים לברי לבב". שפירושו, שהוא זוכה לבחינת לבר לבב, שהוא סוד "והסירותי את לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר". שענין בשר הוא מוחין דו"ק, הנקרא מוחין דלבוש, שהוא בא מצד העליון. מה שאם כן מוחין דג"ר, זה צריך לבא מצד התחתון, היינו ע"י בירורים של התחתון.
וענין ו"ק דמוחין וג"ר דמוחין צריך ביאור, כי הרבה בחינות ו"ק וג"ר ישנו בכל מדרגה. ואולי כוונתו למה שכתוב בכמה מקומות, כי הקטנות הנקרא גו"ע דתחתון, עולים למ"ן ע"י הכלי המעלה מ"ן, הנקרא אח"פ דעליון. נמצא לפי זה שהעליון מעלה את התחתון, ואח"כ כדי לקבל ג"ר דאורות ואח"פ דכלים, התחתון צריך לעלות מעצמו.