בזוהר (פרשת 'אמור' צ"ה ע"א, ד"ה ו'בחודש'), "אמרה כנסת ישראל, אני ישנה בגלותא דמצרים דהוו בני בשעבודא דקשיו", שהמוחין היו בבחינת שינה, כמו שדרשו על פסוק "ישנו", אלקיהם של אלו ישן הוא.
"ולבי ער, לנטרא להו דלא ישתיצון בגלותא", היינו בזמן שמקבלים המוחין דאחוריים, הם נשמרים על ידיהם, אף על פי שעדיין אינם מאירים בה, והם עוד בסוד הגלות, אבל מכל מקום נקרא ער, שהוא סוד מלבי לפומא ולא גליא. שענין לב הוא סוד ו"ק, שבבחינת ו"ק דחכמה יש שמה, עד שאפילו בזמן הגדלות אין שמה חכמה אחרת, אלא רק מבחינה שקיבלה כאן. "קול דודי דופק" הוא סוד הכאה בחינת מסך דחירק שבחינת ז"א "ואזכור את בריתי" שהוא סוד ברית מילה, שהוא בחינת דינין דנוקבא, שהם מבטלין דינין דדכורא, שדינים הם הבחינה שמבטלין את הג"ר, שזה בחינת חתוך, ויש עוד תיקונים הנקרא בחינת פריעה. "פתחי לי פתחא כחדודא דמחטא, ואנא אפתח לך תרעין עילאין", שענין פתיחת דקיקא הוא ענין אורחין דקיקין, שחכמה בלי חסדים מאירים רק בבחינת דקיקא. ורק אח"כ כשמושכין חסדים, ונכללו החכמה בחסדים ו"ק אורחין רבבין. וענין תרעין עילאין הוא סוד חסדים מבחינת או"א, הנקרא אוירא דכיא. שרק אחר שיש לו חכמה וממשיך חסדים, החסדים הללו נקראים אוירא דכיא, יען שבוחר בחסדים מבחכמה.
מה שאם כן כשיש לו חסדים בלי חכמה, זה נקרא בחינת קטנות. "פתחי לי", שהז"א והמלכות אחותו בסוד חכמה, שהיא תמשיך חכמה. "דהא פתחא לאעלא לי בך", רק כשיהיה לך בחינת חכמה, אז יש לי פתח להכנס בבחינת החסדים שיש לי מבחינת או"א, הנקרא אוירא דכיא. "תא חזי, בשעתא דקב"ה הוי קטיל לבוכרי דמצראי וכו', ואחית דרגין מעילא לתתא", שמצרים הוא סוד קו שמאל, אבל מבחינת קליפה בלי שום התכללות מימין. וכשישראל היו במצרים היו תחת שליטתם, שגם היו מוכרחין לקבל בחינת שמאל. ומכת בכורות, היינו שביטל את שליטת הג"ר דשמאל, שזה ואחית דרגין מעילא לתתא, "ביה שעתא עאלו ישראל בקיומא דאת קדישא", שענין ברית מילה הוא סוד דינין דנוקבא, שהוא מסך דחירק שמבטל את הדינין דדכורא, שעל ידי זה מבטלת את הג"ר דשמאל, ומאירין רק בחינת ו"ק. ונמצא שע"י שהקב"ה הכה בכוריהם, היה להם כח לקיימא בברית, "כדין ההוא דמא אחזיאו על פתחא".
"ותרין דמאי הוו, חד דפסחא וחד דמא דאתגזרו", שענין דם פסחא, היינו התיקון דהנכלול דקו שמאל, וענין דם מילה הוא סוד התיקון דדינין דנוקבא, שהוא בחינת החירק. שדם פסח...