יש ב' בחינות: א) בחינת השתלשלות העולמות מלמעלה למטה. ב) בחינת מלמטה למעלה.
בחינה הא' - "אשר ברא אלוקים לעשות", היינו שהשם ית' הכין לנו מקום לבחינת עבודה.
בחינה ב' - שאנחנו מתחילין לעסוק ולהלביש מלמטה למעלה. אבל מטרם שבאים לשלימות המדרגה לא יכולים לדעת שום דבר בבירור, וזה נקרא "מתחילה למגמר והדר למסבר".
וזה לקטן שמתחיל לאכול לחם אין לו אז עדיין שום מושג רק בהלחם, וכשמתחיל להתבגר אז הוא מתחיל להבין שיש להלחם בחינת סיבה, הגורם לצורת הלחם, היינו שיקבל את צורתו המתראה לעיניו, היינו שיהיה לבן, ושיהיה רך וטעים וכדומה. אזי הוא משיג את צורת הלחם לאחר שהוציאו מהתנור, שאז הלחם היה רך יותר מדי והיה חם ביותר, עד שלא היה ראוי לאכילה, והיה מחוסר איזה מעשה, דהיינו שיתיבש ויתקרר ע"י שהיית זמן, שהאויר מכשיר ללחם שיקבל צורת הלחם כמו שמתראה בעת שבא לשלחן. אבל אח"כ מתחיל עוד לחקור, אזי הוא רואה עוד צורה, היינו טרם שהכניסו להתנור, הגם שהיה לו בערך אותו צורה אבל יש שנויים גדולים. היינו, ע"י חום התנור הלחם נעשה יותר גדול, ונעשה יותר למוצק, והקרים את פניה, שמקודם היה לבן ועכשיו יש לו צבע אחר. וכשמתחיל לחקור, אזי הוא רואה שהצורה והמשקל קבל הלחם עוד טרם שהכניסו להתנור. וכמו כן הלאה, עד שבא להמצב שלוקחים חיטים וזורעין אותן בקרקע, ועד אז הוא יכול רק לקבל מהלחם היינו שיחסור מהלחם שישנם במציאות העולם, אבל אחר כך כבר הוא יודע איך להוסיף.
וכמו כן ברוחניות, מקודם הוא צריך לקבל ממטה למעלה, ואז הוא יכול רק לקבל ולא להוסיף. אבל אח"כ במצב השני, הוא יכול גם כן להוסיף.