"לא יהיה בכיסך אבן גדולה ואבן קטנה". אבן נקרא בחינת אמונה (שהוא אבנא למשקל בה) שהוא בחינת קטנה, שהוא למעלה מהדעת, אבל יחד עם זה אזי תגיד שיש לך אבן גדולה, היינו שיש לך דעת. היינו שכבר מה שאתה עושה, אינו דומה לכל העולם, אלא שיש לך בסיס חזק שהוא בחינת גדלות ולא קטנות היינו בלי בסיס, ואבן שלימה אלא שצריך להיות אבן קטנה, אבל שתהיה שלימה. היינו, שיספיק לקיים כל התורה ומצות על סמך האבן קטנה, ורק אז נקרא שלימה. אבל אם היא קטנה ומחייבת לך לעשות רק מעשים קטנים, אין זה נקרא אבן שלימה.
ואיפה גדולה ואיפה קטנה, שאם יש לו בסיס קטן, אזי נחשב לגבי עצמו לבחינת קטן. אבל בזמן שיש לו אבן גדולה, שיש לו בסיס גדול, אז יחשיב את עצמו לגדול, זאת אומרת שהוא גדול. ואיפה שלימה נקרא בזמן שזוכה להשגחה פרטית.