ענין ג' שותפים שבאדם הקב"ה ואבא ואמא. והוא אמר, שיש שותף רביעי שהוא הארץ. שאם אין האדם לוקח מזונות מהארץ, אינו יכול להתקיים. שענין ארץ הוא בחינת מלכות, שבאופן כללי נבחן שיש ד' בחינות הנקרא חו"ב תו"מ.
וענין המזונות שהאדם מקבל מהארץ הוא בבחינת ברורין, שע"י המזונות נבררין הקליפה מהמאכל. ויש ב' בחינות במלכות: א) קדושה. ב) בחינת לילית המרשעת. לכן כשהאדם אוכל ועושה ברכה ראשונה ואחרונה, מזה יוצא המאכל מרשות הס"א. והיות שהמאכל נעשה דם, ודם הוא בחינת נפש, לכן נעשה הנפש שלו מבחינת חולין ולא מס"א. מה שאין כן כשהאדם אוכל מסעודת מצוה, שאז המאכל נבחן לבחינת קדושה אם הוא אוכל את זה בכוונה, נמצא שמהמאכל נעשה דם, והדם נעשה בחינת נפש, אז הוא יבוא לבחינת נפש דקדושה.
לכן בא יצר הרע לאדם, ונותן לו תמיד להבין שלא כדאי לאכול בסעודת מצוה מכמה וכמה טעמים. ועיקר כוונתו, שלא לאכול מסעודת מצוה מטעם הנ"ל, כי זהו חלק דקדושה.