בזוהר, "ר' חייא פתח, אני ישנה ולבי ער וכו', אמרה כנסת ישראל אני ישנה בגלותא דמצרים דהוו בני בשעבודא דקשיו, ולבי ער לנטרא להו דלא ישתצון בגלותא, קול דודי דופק דא קב"ה דאמר ואזכור את בריתי" (פרשת אמור, מ"ג).
להבין את ענין שינה, היינו בזמן שישראל היו במצרים היו תחת שליטתם, שגם הם המשיכו בחינת ג"ר דחכמה. והיות שחכמה בלי חסדים אינו מאיר, לכן נקרא זה בחינת שינה. וזה נקרא שעבודא דמצרים בקשיו, היינו בעבודה קשה, הנקרא בחינת דינין דדכורא, "ובכל עבודה בשדה", שהוא בחינת דינין דנוקבא. "ולבי ער", היינו אף על פי שהיא ישנה מבחינת קו שמאל, שאז מלכות נקראת בחינת ב' מאורות הגדולים, ואז מלכות נקראת בחינת רגל רביעי, והיא נבחנת שהיא בחינת ת"ת שהוא למעלה מחזה. "ולבי ער", ששם כבר נמצאת בחינת נקודת המנעולא, שהיא גורמת בחינת הכרעה דקו אמצעי, שתחזור לבחינת נקודה דבחינת הפנים, שעל ידי זה לא ישתצון בגלותא.
וזה ענין "פתחו לי פתחא כחדודא דמחטא", היינו שז"א אומר לבחינת מלכות, שהיא תמשיך בחינת חכמה. ואף על פי שאין החכמה יכול להאיר בלי חסדים, שבשביל זה נקרא רק כחדודא דמחטא. "ואני אפתחה לך תרעין עילאין", היינו אח"כ הוא ישפיע לה בחינת החסדים, ועל ידי זה ממשיך לה המשכה בשפע. מה שאם כן אם היא לא תמשיך בחינת חכמה, ז"א מבחינת אין המשכת החכמה אלא חסד נקרא "פתחי לי אחותי", היינו מבחינת חכמה נקרא מלכות אחות.