המילה מזלא מתבטא על דבר שהוא למעלה מהשכל. זאת אומרת, שאף על פי שהשכל מחייב אחרת, מכל מקום המזל שלו גורם כך. ועם זה נבין מה שכתוב, "בנֵי, חיֵי, ומזונא לאו בזכות, אלא במזלא תליא". שזה ידוע שכל השפעות באים בעיקר מבחינת חכמה, הנקרא קו שמאל. ואם כן, היה צריך להמשך דוקא מקו שמאל וזהו נקרא בזכות. אבל מכאן לא נמשך רק חושך. אלא דוקא מקו האמצעי, ששם החכמה כבר מצומצמת מבחינת ג"ר לבחינת ו"ק, ושם כבר יש בחינת נקודת החירק. ודוקא מכאן נמשך החכמה, אף על פי שמצד השכל נמשך צריך החכמה להמשיך מקו שמאל, מכל מקום לא כך הוא הסדר. אלא דוקא מקו האמצעי ששם יש התמעטות החכמה נמשכה החכמה.