ענין ז' שלמים של קידוש לבנה, שנוהגים לחכות על ז' שלמים, וגם על מוצאי שבת קדש. ולא כמו שנוהגים, שבאם חל מוצאי שבת קדש באמצע הז' ימים, אז מקדשים את הלבנה, או כשמלאו לה ז' ימים מעת לעת, אינם מחכים על מוצאי שבת קדש. לא כן, רק צריכים דוקא להמתין על ז' שלמים, גם דוקא במוצאי שבת קדש.
והענין הוא, כי הלבנה היא בחינת מלכות, שנקראת שביעית, שהוא סוד שבי-הוא. דהיינו, בשעה שהשבת מתמלא מששת ימי המעשה, שנקרא "הוא", אומרת השבת בי-הוא. ש"הוא" הוא סוד חמה, ו "בי" הוא סוד לבנה המקבלת מהחמה כל אור שבה, ולית לה מגרמה ולא מידי. אמנם יש בה ב' בחינות, שנקרא שבת ו חדש, משום שהמלכות בעצמותה, נבחנת גם כן לד' בחינות הנודעים, חו"ב ותו"מ. אשר ג' בחינות הראשונות חכמה, בינה, ת"ת, הוא סוד שבת, שהן המה שלשת הסעודות המכונים ונרמזים בתורה הקדושה, ב-ג' פעמים "היום". אכן בחינה ד' שבה, הוא סוד מוצאי שבת, או חדש, שאינה נכללת בסוד היום כנ"ל, כי לילה היא ולא יום.
ואין להקשות הלא סעודה הראשונה של שבת קודש גם היא לילה, ואיך נקרא בתורה הקדושה "היום". אולם, ליל שבת הוא סוד "יום יוַדע לה' לא יום ולא לילה, והיה לעת ערב יהיה אור". מה שאם כן לילה דמוצאי שבת קדש, הרי היא חושך עדיין, ולא אור. לפיכך הורו לנו חז"ל בתורה שבעל פה, לסדר שלחן גם במוצאי שבת קדש, כדי לתקן גם חושך ולילה הזאת הנשארת עדיין בלי תיקון, והוא הנקרא מלוה מלכה, כנודע, המפרנס ומשלים לאותו עצם לוז, שהוא סוד בחינה ד' הנ"ל, שאינה מקבלת כלום מג' סעודות דשבת, כמבואר. אמנם בחינה ד' זאת הולכת ומשתלמת, בסוד חודש היום, שזה סוד קידוש החודש, שישראל מקדשי לזמנים, דהיינו להאי שארית הנ"ל, שאינה מתפרנסת מסעודת השבת כאמור.
ועל כן, אפילו הכהן הגדול באחיו, שאין בקדושה עליונה למעלה ממנו, דעל כן מוזהר ועומד שלא לטמא לשום מת מקרוביו, מזהיר לו הכתוב, "כי אם לשארו הקרוב אליו לה יטמא". והבן עם הנ"ל, אשר כל קדושה עליונה משבת באה, ומתוך שהאי עצם לוז, דהיינו בחינה ד' הנקרא "שארו", אינה מקבלת מסעודת שבת, ולפיכך אין כהן הגדול נפטר מלטמא בה. וסוד התיקון שבקידוש החודש הוא אמנם נמשך מהשבת והארותיו, שהוא סוד, "נתקשה משה, עד שהראה לו הקב"ה כמין מטבע של אש, ואמר לו, כזה ראה וקדש". פירוש, כי משה נתקשה מאד, כי לא יכול לקדשה מחמת שכל כוחו של משה הוא סוד שבת, כי בשבת ניתנה תורה. ועל כן לא מצא תיקון לשארית הזאת, בכל אורות התורה הקדושה, משום שאין שארית הזאת ניזונית מכל זה, כמבואר. ועל כן נתקשה משה.
ומה עשה הקב"ה, נטלה וצר בה צורה בתוך צורה, כמין מטבע של אש, שהצורה הטבועה בה מצד זה אינה דומה להצורה שמצד השני, על דרך שאמרו חז"ל במטבע של אברהם אבינו עליו השלום, אשר זקן וזקנה מצד אחד, שהוא סוד בחינה ב' מדת הרחמים, ובחור ובתולה מצד אחד, שהוא סוד בחינה ד' מידת הדין הקשה, מלשון "ואיש לא ידעה". וב' צורות הללו נשתתפו יחד, באופן שבעת שהקב"ה רוצה להמשיך שם תיקון דהאורות השבת, ע"י עבודת הצדיקים, הנה הקב"ה מראה להם להצדיקים אותה הצורה שנמשכת מג' בחינות הראשונות דמלכות, דהיינו המכונה אצלנו בחינה ב', אשר אותה אפשר להצדיקים לקדשה עם אורות דשבת כנ"ל שזה סוד.