שאף פעם לא ישאל אדם על בחינת תענוג, מה יהיה התכלית של תענוג הזה, ואם נופל בדעת מחשבה הכי קטנטנה לשאול על תכליתה, סימן לדבר שאין זה תענוג אמיתי. כי ענין תענוג ממלא כל המקומות הריקים, וממילא לא יש מקום ריקן במוח לשאול על תכליתה, ואם שואל על תכלית זהו סימן שהתענוג אינו בשלימות, שהרי לא מילא את כל המקומות.
וכך הוא הענין בענין אמונה, שהאמונה צריכה למלא את כל המקומות של הידיעה. לכן, צריכין לצייר איך היה אם היה הידיעה, ממש באותה השיעור צריך שיהיה בהאמונה.