"אנכי ה' אלקיך", וכן בזוהר "נודע בשערים". מקשה, למה שינו חז"ל מלשון הכתוב, לקרות את חג העצרת בשם מתן תורתינו, שבהתורה נדגשה חג הזה בשם הבאת ביכורים, כמו שכתוב "וביום הביכורים", ובאו חז"ל וקראו בשם "מתן תורתינו".
והענין הוא, דחז"ל לא שינו כלום, רק באו לפרש את ענין הביכורים. דהנה כתוב, "יעלוז שדה וכל אשר בו, אז ירננו כל עצי יער". וההפרש בין שדה - ליער הוא, שהשדה הוא שעושה פירי, ויער הוא אילני סרק שאינו עושה פירי. וביאור הדבר הוא, שענין שדה נקרא בחינת מלכות, שהוא בחינת קבלת עול מלכות שמים, שהוא ענין אמונה למעלה מהדעת.
אבל כמה הוא שיעור האמונה, לזה יש מדידה, דהיינו שהיא צריכה למלאות ממש באותו שיעור כמו הידיעה. ואז נקרא "שדה אשר ברכו ה'", היינו שעושה פירי, שרק על דרך זה יכול להדבק בו ית', יען שאינם עושים שום הגבלות עליו, מטעם שהוא למעלה מהדעת.
מה שאין כן ידיעה שהוא מגביל. לפי שיעור הידיעה כך הוא הגדלות. והוא נקרא אל אחר דאסתרס ולא עביד, לכן נקרא יער. אבל בין כך ובין כך נקרא שניהם בחינת קצוות, אלא שצריך להיות בחינת עמודא דאמצעיתא. היינ,ו שהוא צריך לידיעה גם כן, אבל בתנאי שלא יקלקל לו את האמונה למעלה מדעת.
מה שאם כן, אם על ידי הידיעה הוא עובד מעט יותר טוב מהאמונה, אז תיכף נאבד לו הכל. אלא שהוא צריך להיות אצלו בלא חילוק כל שהוא, ואז "יעלוז שדה וכו', ירננו כל עצי יער", שאז יש תיקון אפילו לאל אחר, שהוא בחינת יער, שהוא מתחזק על ידי האמונה.
וזה הענין שאצל אברהם כתוב, "התהלך לפני והיה תמים", ופירש רש"י, שאינו צריך סעד לתמכו. ובנח כתוב, "את האלוקים התהלך נח", שהיה צריך סעד לתומכו, אבל על כל פנים סעד מה'. אבל יותר גרוע שאין למטה הימנו, שצריכים סעד מאנשים. ויש ב' ענינים, א' בחינת מתנה, ואחד בהלוואה. והמתנה שלוקחים מאנשים, הוא שלוקחים את הסעד, ואין רוצה להשיב זה בחזרה, אלא רוצה להשמש עמה כל ימי חייו. והלואה הוא שהוא לוקח לפי שעה. זאת אומרת כל זמן שאינו כח וחיל מצד עצמו, אבל הוא מקוה שעל ידי עבודה ויגיעה קדושה וטהרה, יקנה בחינת כח עצמית. ואז, אותו הסעד שהוא לקח, נותן בחזרה. וגם זה לא טוב, שאם אינו זוכה לקנות אז ממילא נופל.
ונחזור לענין, שענין מתן תורה ולא קבלת התורה הוא מטעם שאז זכו לבחינת נותן התורה, כמו שכתוב, "רצוננו לראות את מלכנו". לכן העיקר מה שזכו לבחינת נותן התורה, ואז נקרא בחינת "שדה אשר ברכו ה'", זאת אומרת לשדה שעשה פירי. וזה ענין הביכורים, היינו מהפירי הראשונה שבשדה, שזה סימן שזכה לנותן התורה והכרה שלימה. לכן אומר, "ארמי עובד אבי", שמקודם היו לו ירידות וערמומיות, ועכשיו הוא בחינת קשר של קיימא. לכן פרשו חז"ל שענין 'ביכורים' הוא ענין מתן תורה, שזכו לבחינת נותן התורה.