"אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני", זהו תרתי דסתרי. והענין הוא, שהאדם צריך לעשות כל עבודתו בבחינת "אם אין אני לי מי לי", שאין מי שיכול להושיע לו, אלא "בפיך ובלבבך לעשותו", זאת אומרת בחינת שכר ועונש. אבל בינו לבין עצמו, זאת אומרת בצנע צריך לידע, "כשאני לעצמי מה אני". זאת אומרת, שהכל בהשגחה פרטית, ואין שום איש יכול לעשות שום דבר.
ואם תאמר, אם הכל בהשגחה מה ענין עבודתו בבחינת "אם אין אני לי מי לי". אלא, שע"י עבודתו בבחינת "אם אין אני לי מי לי", זוכה להשגחה פרטית, זאת אומרת להשיג את זה. זאת אומרת, שהכל הולך על דרך התיקון. והחילוק את החובה ותורה, שנקרא "בנים למקום" זאת אינו מגולה, אלא בהקדם עבודה בבחינת "אם אין אני לי מי לי".