על גבעות הגליל, לפני כ-1800 שנה, נולד ילד שגדל להיות המקובל המפורסם מכולם. זהו סיפורו של רבי שמעון בר יוחאי — האיש שהותיר לאנושות את החיבור שבו טמונים המפתחות אל האושר והשלימות.
רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) חי באמצע המאה השנייה לספירה ונחשב לאחת מדמויות המופת בהיסטוריה האנושית. רשב"י, תנא (כינוי לחכם שחי בתקופת המשנה) בן הדור הרביעי, היה תלמידו של רבי עקיבא ואחד מגדולי חכמי התלמוד. הוא מחלוצי הקבלה ומחברו של הספר המרכזי — ספר הזוהר. אין-ספור אגדות נקשרו לשמו, והוא מוזכר אלפי פעמים בתלמוד ובספרות המדרש.
בקסמי פנימיות התורה
רשב"י נולד וגדל בגליל. עוד בילדותו הוא נבדל במידה ניכרת משאר בני גילו. שאלות כגון: "לשם מה אני חי?", "מי אני?" ו"איך בנוי העולם?" ניקרו במוחו ולא נתנו לו מנוח.
באותן שנים החיים בגליל היו קשים מנשוא. הרומאים רדפו את היהודים וגזרו עליהם גזירות קשות. אף על פי כן וחרף איסורי הרומאים, התעמק רשב"י בתורה וניסה לעמוד על משמעותה הפנימית. הוא עסק בה לילות כימים מכיוון שהרגיש כי מתחת לסיפור המקראי טמון רובד עמוק ונסתר, ובו נמצא המענה לשאלותיו.
ימי בחרותו חלפו במהירות. ככל שחלף הזמן הבין רשב"י שעליו למצוא לו מורה, אדם שכבר עבר את הדרך הרוחנית, צבר ניסיון ויכול להדריך אחרים בדרכם במעלה הסולם הרוחני. עם השנים גמלה בו ההחלטה להצטרף לקבוצתו של גדול המקובלים דאז — רבי עקיבא. הוא ארז תיק דרכים קטן ושם פעמיו לבית מדרשו של רבי עקיבא. כך החל אחד השלבים החשובים בחייו.
תלמידו של רבי עקיבא
הלילה ירד לאיטו על בית מדרשו של רבי עקיבא, האיש שהביא את בשורת האהבה לעולם. רוב תושבי העיר כבר שקעו בשינה עמוקה וקול דממה דקה נישא באוויר, הדבר היחיד שהפר את השלווה היו פעימות הלב החזקות של תלמידי רבי עקיבא.
הם עמדו מסביבו, משתאים לנוכח דבריו. מילותיו הצטרפו אחת לאחת, ישירות, חדות, ברורות וזכות, כמו קרן אור החודרת היישר לליבם. בראש התלמידים ניצב בחור צעיר, עיניו בהקו, איש לא יכול היה לשער אז כי בחלוף זמן מה אותו בחור יהיה לאחד מגדולי המקובלים בהיסטוריה, ומי שיביא לעולם את ספר הזוהר.
רשב"י למד אצל רבי עקיבא למעלה משלוש-עשרה שנים. הוא היה תלמיד נחוש וחסר פשרות. הרצון להבין מהו אותו כוח עליון שמנהל את המציאות בער בעצמותיו ודחף אותו קדימה, אל עבר הגילוי. רשב"י הפך לאחד התלמידים הבולטים של רבי עקיבא, והגיע עד לדרגה העליונה של הסולם הרוחני.
מרד בר כוכבא קטע את תור הזהב בבית מדרשו של רבי עקיבא. עשרים וארבעה אלף מתלמידיו מצאו את מותם, חלקם במהלך הקרבות העקובים מדם וחלקם ממגפות שפרצו באזור. רק חמישה תלמידים שרדו — רשב"י הוא אחד מהם.
בתקופה שלאחר המרד היה רשב"י ממתנגדיו העיקריים של השלטון הרומאי בארץ ישראל. התנגדותו קיבלה משנה תוקף לאחר גזירות השמָד שגזר הקיסר הרומאי אדריאנוס, ולאחר מותם הטראגי של עשרת הרוגי מלכות ובראשם מורו, רבי עקיבא.
התלמוד מספר שבאחת הפעמים שבהן דיבר רשב"י בגנות השלטון הרומאי, שמע יהודי את דבריו והודיע על כך לשלטונות. כתוצאה מכך רשב"י נידון למוות. הקיסר הרומאי שלח אנשים לחפשו כדי להוציאו להורג, אך עקבותיו נעלמו כלא היו.
המערה בפקיעין
רעם אימתני החריד את הרי הגליל ופינה את מקומו לטיפות גדולות של גשם שנפלו מהשמים. עד מהרה הפכו הטיפות למבול סוחף ויובלי מים קטנים החלו לחרוץ את דרכם במורד ההר. ממעוף הציפור נראו שתי צלליות מטפסות במעלה שביל בוצי וחלק. היו אלה רשב"י ובנו רבי אלעזר, מפלסים את דרכם לפקיעין שבגליל המערבי.
רשב"י ובנו נמלטו לגליל, מצאו מסתור במערה קטנה בפקיעין, ושהו בה במשך שלוש-עשרה שנים, שבהן העמיקו יום וליל ברזי חכמת הנסתר ובדרך הנכונה להעבירה לעולם.
משהשלימו את מלאכתם, התבשרו רשב"י ובנו על מות הקיסר הרומאי ויכלו סוף סוף לצאת מהמערה. בצאתו מהמערה קיבץ רשב"י סביבו תשעה תלמידים ועלה עימם למערה קטנה במירון. מי היה מאמין כי במערה קטנה ולחה זו עתידים היו להתגלות סודות הבריאה לעולם...
הזוהר (כמעט) יוצא לאור
קרני השמש החמימות עברו דרך צמרות העצים ונשברו לאלפי ניצוצות אור שריצדו על מרבד של עלים יבשים, מבליטות בכל רגע נקודה אחרת על פני קרקע המערה. רוח חזקה החלה לנשוב מצפון, מניעה את ענפי עץ החרוב הזקן ממקומם, ופורסת לנגד עינינו תמונה מרהיבה: רשב"י ותלמידיו כותבים יחד את ספר הזוהר. ממרחק נשמע קולו של רשב"י "בבוא העת עתידה החכמה להתגלות לעולם" אומר הוא ברגש לתלמידיו, "ואז אפילו תינוקות יוכלו לעסוק בה".
אמנם לרשב"י ניתנה הרשות לגלות את רזי התורה, אך האנושות עדיין לא הגיעה לדרגת ההתפתחות שתאפשר לימוד נכון של הזוהר. לכן הספר נגנז מיד לאחר שנסתיימה כתיבתו. עוד בטרם יצא העם לגלות, כבר ניבא רשב"י כי ספר הזוהר יתגלה בסופה, וכי התגלותו ברבים תסמל את סיום הגלות הרוחנית: "ומשום שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים שהוא ספר הזוהר, יצאו בו מן הגלות ברחמים" (ספר הזוהר, פרשת נשא). התגלותו של הספר לכול בימינו, ופירוש הסולם שכתב בעל הסולם, מצביעים על כך שאנו נמצאים בתקופה מיוחדת, התקופה שעליה דיבר רבי שמעון בר יוחאי.
ספר הזוהר הוא ללא ספק אחד הספרים המפורסמים והמיוחדים שנתחברו במרוצת השנים. אין עוד ספר בהיסטוריה האנושית שישווה לסקרנות שהוא מעורר. מאז כתיבתו נקשרו לספר הזוהר אלפי סיפורים, והמסתורין שאופף אותו אינו יודע גבולות. הקסם סביבו כה גדול, עד שמיליונים קוראים בו על אף היותו סתום ולא מובן, ומיליונים רבים אחרים חוששים מפניו. אולם קסמו האמיתי של הספר הוא בכוח הרוחני שהטמינו בו רשב"י וחבריו.
סוד הגלגול
רשב"י הוא גלגולה של נשמה מיוחדת, שתפקידה לתאם, לקשר בין הכוח העליון לבין כל הנבראים, כל הנשמות. נשמה זו "ירדה" לעולם שלנו חמש פעמים בלבד, והתגלגלה באבות הקבלה: באברהם, במשה, ברבי שמעון בר יוחאי, באר"י ובבעל הסולם.
כל אחד ממקובלים אלה קידם את האנושות למדרגה רוחנית חדשה, והותיר את חותמו באמצעות ספרי הקבלה שכתב לדור שיבוא אחריו.
הסתלקותו של רשב"י
לפי המסורת נסתלק רשב"י במעמד חבריו בל"ג בעומר, י"ח באייר, שנת ג' אלפים תתק"כ (160 לספירה) ונקבר במירון. נשמתו של מקובל ענק חזרה לבוראה. רשב"י מילא את ייעודו.
מאות אלפים פוקדים מדי שנה בשנה את מקום קבורתו בהר מירון, ומנסים להרגיש, ולו במעט, את האור שהביא לעולם. גדולי המקובלים מפארים את חיבורו ומדגישים כי ספר הזוהר עתיד להביא את הגאולה לעולם. "יודע אני שבזכות ספר הזוהר הקדוש וכתבי הקבלה שיתפשטו בעולם ייצא עם ישראל לחירות, ובלימוד זה תלויה גאולתנו" (רבי שלום שרעבי, אור הרש"ש, עמ' 159).
כזה היה רבי שמעון בר יוחאי, האיש שהביא את האור לעולם.