בואו נדבר על אור. מה אנחנו מרגישים כשאנו חושבים על המילה אור? אור זה לצאת מתוך החשיכה, אור זה שמחה, אור זה להרגיש אהבה. ולא פלא שאנו חושבים כך, שכן לפי חכמת הקבלה ה"אור" הוא המקור לכל הטוב שבבריאה.
האור הוא הכוח שקדם לבריאה והוא שברא אותה. רבי יצחק לוריא אשכנזי, האר"י, כותב בספרו "עץ החיים": "דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות".
האור הוא כוח שפועל לפי חוק פשוט: לתת, רק לתת. האור ברא אותנו כדי לתת לנו את הטוב המוחלט והנצחי. המקובלים, שהשיגו את הטוב המוחלט והנצחי, אומרים שהאור מוכן להעניק לנו בכל רגע שפע ותענוג אינסופיים, אלא שאנו איננו יודעים כיצד לקבלם. כדי שנדע כיצד לקבלם, מסרו לנו המקובלים את שיטת הקבלה.
תענוג שנגמר, תענוג שנשאר
שאלה: מה משותף לי, לך, לבן הדוד של אשתך ולגנב שנמלט בחשיכה? כולנו, כמו כל בני האדם בעולם, רוצים שיהיה לנו טוב. למה? כי כך ברא אותנו האור. כשמאיר לנו תענוג, אנו מיד נמשכים לקראתו, וכבר בדרכנו אליו מרגישים אותו. לדוגמא: אדם שבונה בית בכפר, מתמלא אושר מהמחשבה על השקט ועל הפרחים בגינה, עוד לפני שהקיר הראשון של הבית נבנה.
הבעיה עם התענוג היא, שהוא תמיד "בורח לנו בין הידיים" ומשאיר אותנו לא מסופקים ובהרגשת חוסר. "כל הנחלים הולכים אל הים, והים איננו מלא" (קהלת א).
התענוגים בעולם שלנו זמניים, ובסופו של דבר אנחנו תמיד נשארים ריקים. "כשאמות", ביקש אלכסנדר מוקדון הגדול, שכל תענוגי העולם היו פרוסים בפניו, "פיתחו את ידי וראו: הן ריקות".
בניגוד לתענוגים שאנו מרגישים בעולם שלנו, הטוב שיתגלה לנו בעולם הרוחני הוא נצחי. חִשבו על התענוג הגדול ביותר שאתם יכולים לתאר, עכשיו נסו לדמיין את כל סוגי התענוגים בעולם שלנו — התענוג הרוחני הקטן ביותר, גדול פי עשרת מונים מכולם יחד. אלא שהתענוג האדיר הזה נסתר מאיתנו והשיטה להשיג אותו היא, כאמור, הקבלה.
לרכב על קרן אור
טוב מאוד, יש שיטה. השאלה הבאה היא, מה צריך לעשות? נתחיל דווקא במה לא צריך לעשות. ובכן, לא צריך לעשות שום פעולה חיצונית, לא עם הידיים ולא עם הרגליים. אז מה כן עושים? קוראים בספרי הקבלה ורוצים לגלות את הטוב שמובטח לנו. כך, מתוך החשק לגלות את האור שעתיד למלא אותנו, האור יתחיל לפעול עלינו ולמשוך אותנו לקראתו.
איך זה עובד? המקובלים מתארים בספריהם את המצב המושלם שלנו, מצב שבו אנו כבר מלאים בכל הטוב והעונג שהובטחו לנו. לכן כשאנו קוראים בכתביהם ורוצים להגיע לאותו מצב מושלם, אנו מושכים ממנו הארה מיוחדת אלינו.
הארה זו, שנקראת "המאור המחזיר למוטב", מתחילה לכוון אותנו לאט לאט אל העולם הרוחני. המחשבות שלנו מתחילות להסתובב יותר ויותר סביב גילוי העולם הרוחני. כך אנו מתקרבים לאור, על ידי האור.
"וכשהאור העליון מאיר בתוך הלב" כותב המקובל הגדול של דורנו — בעל הסולם, "אז הלב מתחזק, ובכל פעם הוא מוסיף והולך" ("קשר האדם אל הספירות", שמעתי).
מאמץ קטן, תענוג גדול
אדם שקורא בספרי קבלה מתוך רצון למשוך אליו את המאור המחזיר למוטב, מתקרב בהדרגה אל הטוב ואל התענוג הנצחי. גם אם בהתחלה הוא אינו מרגיש בכך, האור שמאיר עליו מתחיל לפעול את פעולתו. המאמץ שנדרש מאיתנו קטן, התענוג שמובטח לנו גדול ואינסופי. כל שצריך לעשות הוא לרצות.
הידעת?
מהם הספרים שבאמצעותם מושכים את האור המחזיר למוטב? בדורנו, אנו יכולים למשוך את האור הגדול ביותר באמצעות קריאה בספריו של בעל הסולם, המקובל שהתאים את החכמה לזמננו.