כולנו רוצים ליהנות ואת מרבית הזמן אנו מקדישים למרדף אחרי מילוי תענוג. יש לנו המון רצונות וגם אם נממש את כולם, תמיד יתעורר חשק למשהו חדש. אז איך פותרים את הבעיה? כיצד נוכל לחוות תענוג אינסופי?
המכנה המשותף לכולנו הוא שאנחנו רוצים ליהנות. האחד מוצא את פסגת התענוג בסטייק עסיסי, והאחר לא יירגע עד שקבוצתו האהובה תזכה סוף סוף בגביע. יש לי חבר שחולם כל חייו על זכייה בפיס, והשכנה שלי תהיה מאושרת רק כשתרד במשקל ותיפטר מחמשת הקילוגרמים העודפים שהעלתה בחורף האחרון. אף שהתענוגים שלנו שונים, המשותף לכולנו הוא הצורך למלא את מה שחסר לנו.
התענוג הנעלם
יש רק בעיה אחת קטנה הקשורה ב"עניין הזה" של התענוג. אם נבחן את מהלך חיינו, נגלה שמכל מה שעשינו נשאר לנו רק זיכרון. אנו רודפים אחרי התענוגים המזדמנים לנו, אולם ברגע שאנו משיגים אותם הם נעלמים, כמו חומקים מידינו, ובמקומם מתחילה מיד רדיפה אחרי תענוג חדש, בתקווה שאולי הוא יביא לנו את האושר המיוחל.
כשהייתי בגן הילדים רציתי להיות בבית הספר, דמיינתי אותו כמקום מהנה שבו אנשים גדולים "עושים חיים" ולומדים דברים חדשים ומרתקים. כשהגעתי לבית הספר נשאתי עיניי לתיכון. בתיכון נראה הגיוס לצבא כמו פסגת השאיפות, ובצבא השתוקקתי ל"טיול אחרי הצבא", בהודו או בדרום אמריקה. כשחזרתי, החלטתי שאני רוצה לרכוש מקצוע, ואחרי כן התעורר בי הצורך להקים משפחה, להביא ילדים לעולם... משום מה, תמיד נראה לנו שבשלב הבא יהיה טוב יותר.
אבל האם זה באמת כך? האם היום, עכשיו, טוב לנו יותר? אם נסתכל על חיינו מהצד, נראה שלכל אורכם אנו רודפים אחרי "פאנטום" מסוים, רוח רפאים, וגם כשאנו מצליחים לאחוז בו לרגע, הוא מתחיל לדעוך עד שלבסוף הוא נעלם. מדוע זה כך? ואיך יוצאים מהמבוך הזה?
חמש דרגות הרצון
חכמי הקבלה מלמדים שרצונות האדם נחלקים לחמישה סוגים, ומדרגים אותם בסדר עולה על פי שלבי התפתחותם: הרצון הראשון, והקיומי ביותר שלנו, הוא למזון, לבריאות, למין ולמשפחה. לאחר שהאדם מתפתח הוא מתחיל לחפש אחר העושר.
כך מתחיל השלב השני בהתפתחות הרצון, שבו נראה לנו שאם רק יהיה לנו מספיק כסף, לא יחסר לנו דבר. אחרי שהשגנו מספיק כסף אנו מתחילים לרצות שליטה וכבוד. בשלב הרביעי בהתפתחות הרצון אנו משוכנעים שהשגת יֶדע היא המפתח לאושר.
בשלב החמישי והאחרון בהתפתחות הרצון אנו מתחילים לחשוק בדבר שנמצא מעבר לגבולות העולם הזה. בשלב זה אנו מתחילים להרגיש שחייב להיות משהו גדול יותר, נעלה, ואליו אנו משתוקקים.
המקובלים מכנים את הצורך במין ובמזון "רצונות גופניים". גם אם האדם היה חי באי בודד, הוא היה ממשיך להרגיש רעב, לרצות להיות בריא וליהנות ממין. לעומת זאת הרצונות לעושר, לשלטון ולידע הם רצונות "חברתיים". אלה רצונות שאנו סופגים מהחברה וניתן לספק אותם רק במסגרתה. אבל כשמתעורר בנו הרצון החמישי, איננו יודעים כיצד לספק אותו. לרצון הזה קוראים המקובלים "הנקודה שבלב".
"הנקודה שבלב"
את מכלול הרצונות שלנו מכנים המקובלים "לב האדם", ואילו לנקודת הרצון החדש שמתעורר בנו, מעל לכל הרצונות האחרים, הם קוראים "הנקודה שבלב" או "הרצון לרוחניות". רצון זה מעורר בנו את השאלה "לשם מה אנו חיים?", ויוצר בנו תחושה של חוסר משמעות.
רבים מאיתנו שואלים את עצמם כבר בילדות את השאלה הזאת, אבל עם חלוף השנים, ובהשפעת הרצונות הרבים שמציפים אותנו, דועכת השאלה ונעלם הצורך למצוא לה מענה אמיתי. אלא שבשלב מסוים בחיינו "הנקודה שבלב" שוב צפה ועולה והשאלה על מהות החיים מעוררת מחדש את חושינו. במצב זה אין מילויים חומריים שיספקו או ירגיעו אותנו.
הבעיה היא, שבמקרים רבים אנשים אינם מודעים לכך שהתעוררותה של "הנקודה שבלב" היא הסיבה לחוסר הסיפוק שהם חשים, ולכן כשהם לא מצליחים למצוא לה מענה, התוצאה היא דיכאון ושימוש בסמים. אולם עלינו לדעת שהסיבה האמיתית לכך שהאדם אינו מצליח להרגיע את הנקודה שבלב היא מפני שהיא צורך שמקורו בעולם העליון, ולכן גם המילוי של הצורך הזה חייב להגיע משם.
הנאה אינסופית
בשנים האחרונות אנו עדים לתהליך שבו הנקודה שבלב מתעוררת בקרב אנשים רבים. בדיוק לשם כך ניתנה לנו כיום חכמת הקבלה — כדי לספק לכל אותם אנשים הסבר איך לגלות את העולם העליון ולמלא את הרצון החדש שהתעורר בליבם. באמצעות הקבלה לומד האדם כיצד לספק את הרצון לרוחניות, ונכנס לממד אחר של קיום.
הוא מגלה את העולם הרוחני וחווה תענוג אינסופי, נצחיות ושלמות. התענוג שהוא חווה כה גדול, עד שגם כשהוא נפרד מהגוף הגשמי הוא אינו מרגיש שנפרד מהחיים. תהליך מיוחד זה קורה משום שהאדם כבר "מזדהה" עם המילוי הגבוה יותר שקיים בנקודה שבלב ולא עם גופו הגשמי.