"אחד מי יודע" הוא שיר שמוכר לכולנו כשיר שחותם את סעודת הפסח. שיר שמספר על האדם שמגיע לגילוי הכוח האחד, היחיד והמיוחד, כוחו של הבורא. במידה שבה האדם מתקרב לבורא והופך להיות אוהב ונותן כמוהו, הוא זוכה להכיר ולהכיל את "האחד" הזה בתוכו.
אחד אני יודע — אחד זה הבורא
מי יודע? מי שמשיג. פשוט לשיר את זה, נכון? אבל האמת היא שאי אפשר להבין את משמעות השיר. רק אדם שמגיע למדרגות הרוחניות הגבוהות ביותר, משיג את ההבנה ש"אין עוד מלבדו". הוא מרגיש שהבורא הוא השורש, האחד, היחיד והמיוחד, שממנו משתלשלת ונבראת כל המציאות. אז אם יש רק אחד, מאין צצה לה פתאום השורה "שניים מי יודע"?
שניים אני יודע — שני לוחות הברית
שני הלוחות מסמלים את השפעת הבורא עלינו כדי להביא אותנו להשתוות עימו, להיות אוהבים ונותנים כמוהו. אנו מגיעים לכך על ידי עשרה תיקונים (עשרת הדיברות) שנעשים בעשר התכונות (עשר הספירות) שבנשמתנו. לוחות הברית מביאים את האדם לאיחוד עם הבורא.
שלושה אני יודע — שלושת האבות הם אברהם, יצחק ויעקב
אברהם מסמל את כוח החסד, הרחמים; יצחק מסמל את כוח הרצון לקבל; ויעקב הוא הכוח שמאחד את שני הקווים בצורה נכונה. על ידי האיחוד בין ג' הקווים האדם משיג את הבורא.
ארבע אני יודע — אם יש שלושה אבות, אז למה יש ארבע אמהות?
לפי המקרא, ליעקב הייתה אישה נוספת מלבד רחל, ושמה לאה, היא האם הרביעית. היא ניתנה ליעקב על שם מצבו העתידי, המצב שבו הוא יגדל ויהיה לישראל. השם "יעקב" מסמל את תחילת דרכו של הנברא ברוחניות, ואילו השם "ישראל", מלשון ישר-אל (ישר אל הבורא), מסמל את המצב הנעלה ביותר שאליו יגיע הנברא.
חמישה אני יודע — חמשת חומשי התורה
הם חמישה אורות שבעזרתם מתקן הכוח העליון את הטבע האגואיסטי שלנו. חמשת האורות האלה נקראים בשפת הקבלה: אור הנפש, אור הרוח, אור הנשמה, אור החיה ואור היחידה (הם מצוינים על ידי ראשי התיבות: נרנח"י).
שישה אני יודע — שישה סדרי המשנה
אלה הן שש תכונות (שש ספירות) שדרכן עובר אלינו האור של הבורא, האור ש"מחזיר אותנו למוטב". אורו של הבורא מתקן את טבענו האגואיסטי והופך אותו לתכונת האהבה והנתינה. ספירת ה"מלכות" שמסמלת בקבלה את הנברא, קולטת את האורות האלה ובעזרתם הנברא מתקן את עצמו. שש הספירות הן הסיבה לכך שיש לנו שישה ימי חול בשבוע.
שבעה אני יודע — שבעה ימי שבתא
על שישה ימים כבר דיברנו; מהיכן התווסף יום שביעי? כשספירת המלכות שמסמלת את הנברא רוכשת את התכונות של שש הספירות שלפניה, היא מגיעה למצב המתוקן (בשפת הקבלה תכונת הבינה). במצב הזה נקראת המלכות שבת.
שמונה אני יודע — שמונה ימי מילה
כבר הסברנו שמלכות — הנברא, מקבלת את תכונותיה מספירת הבינה. מבינה ועד למלכות יש שמונה ספירות. כדי להיפרד מהכוונה האגואיסטית שלה לקבל לעצמה, צריכה המלכות — תכונת הקבלה, להתחבר לבינה — לתכונת האהבה והנתינה. מנהג ברית המילה שעושים לבן זכר ביומו השמיני מסמל את החיבור הזה.
תשעה אני יודע — תשעה ירחי לידה
ירחי הלידה מסמלים את האור, את השפע שמגיע מהבורא לנברא. כשהנברא מגיע לספירה התשיעית, ספירת החכמה, הוא משיג את כל האור, הטוב והשפע שנמצאים בה, ואז נולד בו מצב רוחני חדש.
עשרה אני יודע — עשרה דבריא
לוחות הברית מסמלים את התנאים לברית בין הבורא לבין הנברא. לאחר שהנברא מתקן את עצמו, ומחליף את תכונת הקבלה האגואיסטית בתכונת האהבה והנתינה, ניתן לומר עליו שהוא מקיים את עשרת הדברות ומשתווה לבורא.
אחד-עשר אני יודע — אחד עשר כוכביא
מעל למציאות שהנברא מגלה נמצאת השגחה נסתרת של הבורא. השגחה זו נקראת גם "כוכבים", הגורל של כל נשמה, שמכתיב לכל אדם (נשמה) את דרכו המיוחדת.
שנים-עשר אני יודע — שנים עשר שבטיא
מקורו של המספר שנים-עשר, שהוא מספר השבטים, בארבע האותיות בשם הוי-ה, כפול ג' הקווים. זוכרים? אותם ג' קווים המופיעים ב"שלושה מי יודע...". לפי חישוב זה אנו מקבלים שנים-עשר חלקים במבנה השלם והסופי של הנברא שנקרא "ישראל".
שלושה-עשר אני יודע — שלוש-עשר מידייא
שלוש-עשרה המידות מדברות על שלוש-עשרה צורות השפעה שבהן הבורא מיטיב עם הנברא. השפעות אלה נקראות "מידות הרחמים". ביציאה מהגלות הנוכחית אנו משיגים את כל שלוש-עשרה המידות.
מדוע הנהיגו המקובלים את המנהג לחזור בכל שורה בשיר על השמות שהזכרנו בשורות הקודמות ולספור לאחור עד שחוזרים למספר אחד? הסיבה היא שבכל השגה, ולו הקטנה ביותר, נמצאים כל מרכיבי ההשגות הקודמות, לפי החוק הקבלי המפורסם "כלל ופרט שווים". לכן כל השגה רוחנית חדשה מגדילה באדם את הרגשת השלמות והנצחיות.