*רמו) בענין האורות, שאנו אומרים ששרשם נשאר במקומן, והארתן
רמו) בענין האורות שאנו אומרים ששורשם נשאר במקומן והארתן יצא לחוץנבאר וכו': הנה דברי הרב האלו מאות רמ"ו עד אות רנ"א המה מפתחות מזהירים לכל עמקי החכמה, מראשה ועד סופה, שבלעדם לאהיה לנו שום דרך ומבוא להבין אף ענין אחד על בוריו. ואביא שאלות אחדות:
א', מאחר שכל כתר של עולם או פרצוף, הוא ענף של מלכות העליונה ממנו, איך אפשר להבין שכתר בכל מקום הוא בחינת א"ס ממש, מאחר שהוא רק תולדה ממלכות, שהיא בכל מקום רק בחינת כלי.
ב', נודע, שאין לך מדרגה שלא יהיו בהכ"ה פרצופים דהיינו ה' פרצופים: א"אאו"א וזו"ן מלבישים זה על זה בקומה שוה,שבכל אחד מהם יש ה"פ: א"א או"א וזו"ןלאורכו. ולפי"ז, יש להבין ההבדל שביניהם,למשל, מה ההבדל בין א"א הפנימי ובין א"א דאבא המלביש עליו, לבין א"א דאמא וכו', הלא כולם הם א"א ובחינת מאציל.וכן מה ההבדל בין או"א של א"א שבאורכו, לבין או"א של או"א שבאורכם וכו'.
ג', אם לא"א הפנימי המלביש על קוא"ס ב"ה, יש ג"כ ה' פרצופים באורך דהיינו או"א וזו"ן, א"כ איך יתכן, שאו"א שהם מדרגה ג' לא"ס, ילבישו את קו א"ס בשוהעם א"א, ומכש"כ זו"ן שהם מדרגה ד' מא"ס,ילבישו את ק"ו א"ס הרחוק מהם ד' מדרגות.
ד', פעם נאמר שהפרצופים מלבישים זה את זה בקומה שוה, ופעם נאמר שהם רק מלבישים זה למטה מזה, דהיינו שהתחתון מלביש קצתו של העליון. וצריכים לדעת מתי הם בקומה שוה, ומתי הם זה למטה מזה, וגם טעמו של דבר.
ה', והיא השאלה העיקרית, שעליה סובב המאמר הזה, והוא ביאור מה דכייל לן הרב בכמה מקומות, שגם אחר כל מיני העליותשל העולמות הנוהגות בשתא אלפי שני, איןסולם המדרגות משתנה כלל. כי למשל, זו"ן שיצאו בתחילת אצילותם כשמלבישים את נה"י דא"א, הנה לא יגביהו את עצמם למעלה מזה לעולם, ואפילו כשמלבישים את ג"ר דא"א, אינם משנים מקומם, כיא"א עולהאז למעלה לע"ב דא"ק, ונמצאים נה"י שלובמקום ג"ר הקודמים, ונמשך עמהם גם ז"אלג"ר דא"א הקודמים, אבל אינו משנה לעלותלמעלה מנה"י דא"א, וכן תמיד אין העליות משנות את סולם המדרגות.
וטעם הדבר הוא, מפני שעיקר הגורם לכל אלו העליות דה' פרצופי אצילות, הם נשמות הצדיקים, שהם מעלים מ"ן לזו"ן,כדי שזו"ן ימשיכו להם מוחין, כנודע. והנהמוחין אלו שזו"ן ממשיכים, הם נמשכים לו מפרצופים העליונים ממנו עד א"ס, ונודע שאין העדר ברוחני שלא יתכן לומר בהם שנעתקים ממקום ראשון ובאים למקום שני, אלא נשארים לגמרי בכל המקומות שבהם עברו, כי כל דבר שבקדושה שרשו קיים בכל מקום שיהיה, ורק הארתו נמשכת למטה, כמ"ש הרב בע"ח שכ"ט שער הנסירה פרקז' ובכמה מקומות. ולא עוד אלא עיקר ושורשהארתן נשארת במקומן, והארתן תצא לחוץ.
למשל, כשז"א ממשיך מוחין דנשמה,הנה מוחין ההם באים מא"ס ב"ה, אל פרצוף עתיק, והוא נוטל את בחינת קומת כתר שבנשמה זאת, ועי"ז יש לו עליה אל פרצוף ס"ג דא"ק. ואח"ז נותן המוחין אל א"א והוא נוטל את בחינת קומת חכמה שבנשמה, ועי"ז יש לו עליה אל פרצוף עתיק דאצילות. ושאר המוחין נותן לאו"א, והם נוטלים לעצמם את קומת בינה שבנשמה, ועי"ז עולים אל ג"ר דא"א הקודמים. ושאר הקומה דהיינו ו"ק שבנשמה, הם נותנים אל ז"א, ויש לו עליה מטבור דא"א עד החזה דא"א. הרי שכתר של הנשמה לקח עתיק, וחכמה דנשמה לקח א"א, ובינה דנשמה לקחו או"א, ולא הגיע ממנו אל ז"א רק בחינת ו"ק מהם.
*) ע"ח ח"ב שער כללות אבי"ע פ"ב.
יצא לחוץ, נבאר לך בז"א, וממנו נקיש אל השאר. הנה בהיות שהאציל א"ס את הכתר עשאו מכללות ה' פרצופים, שהם כתר שבו, ואו"א, וזו"ן שבו. ודע שבעת שהאציל כתר שבו, היו כלולים בתוכו כל הכתרים שיש משם ולמטהעד העשיה זה תוך זה. כיצד, כתר דאצילות מלביש אותו כתר דבריאה, ועליו כתר דיצירה, ועליו כתר דעשיה מלבוש אליו.
נמצא שגם עתה אחר השגת נשמה לז"א, לא נשתנה סולם המדרגות כלום. כי כמו שז"א גדל בו"ק, כן גדלו גם כל העליונים ממנו באותו שיעור: או"א בבינה, א"א בחכמה, ועתיק בכתר. וכל אחד עלה למדרגה יותר עליונה, עד שז"א נשאר על מקומו הראשון, שהוא הטבור דא"א. אלא מתוך שא"א עצמו גדל ועלה למקום עתיק, נמצאגם בחינת הטבור שלו גדל ועלה למקום החזה הקודם, ונמשך עמו גם ז"א. ועד"ז ביתר המוחין שז"א משיג, נמצאים העליונים גדלים תחילה. למשל, כשז"א קונה חיה, נמצא החזה דא"א עולה למקום הגרון שלו ועמו נמשך גם ז"א, וביחידה נמצא הגרון דא"א עולה למקום גלגלתא שלו ונמשך עמו גם ז"א. באופן שאין העליות משנות כלום מקומן של המדרגות, אלא רק הגדלה כללית ישנה כאן.
וענין זה הולך ומבאר כאן הרב, ולכןהוא מוכרח לבאר כאן ענין סדר אצילות של המדרגות בכלל ובפרט. ומה שהרב מחשב כאן את א"א לכתר ולא את עתיק, ונודע, שעתיק לקח כתר דמ"ה, וא"א רק חכמה דמ"ה. הענין הוא, כי הרב רוצה לפרט כאן ה' פרצופים א"א או"א וזו"ן, ונודע שאין מציאות לפרצוף נוקבא, מטרם שז"א משיג קומת נשמה, כי אז יש לנוקבא פרצוף אב"א מחזה ולמטה דז"א, כמ"ש הרב בע"ח שער ל"ו פ"א, עש"ה ובכ"מ. גם נודע שבעת שז"א משיג קומת נשמה, הוא עולה ומלביש לחזה דא"א, ואו"א עולים ומלבישים לג"ר דא"א, ששם חכמה דמ"ה, וא"א עולה ומלביש לג"ר דעתיק, ששם כתר דמ"ה. הרי שעתה כבר יש לו לא"א קומת כתר, ע"כ מחשב הרב את א"א לכתר, ואו"א לחכמה, וישסו"ת לבינה, וז"א לרוח, ונוקבא לבחינת חזה ולמטה דז"א, שהיא הנפש דאצילות. וכן דרכו של הרב תמיד, כשמחשב ה' פרצופים באצילות, אינו מחשב לעתיק, כי אז כבר עלה עתיק לס"ג דא"ק, וא"א עולה לג"ר דעתיק ונעשה לכתר דמ"ה, ואו"א לחכמה דמ"ה, וישסו"ת לבינה דמ"ה, וזו"ן לו"ק דמ"ה. אבל לקמן באות רנ"ג כשמפרש סדר אצילותו של הפרצוף, הוא מתחיל באמת בפרצוף עתיק.
שהאציל א"ס את הכתר עשאו מכללות ה"פ, שהם כתר שבו ואו"א וזו"ן שבו: יש לזכור כאן את שתי ההבחנות הגדולותשהביא הרב בע"ח שער מ"ז פרק א', להבחין בהן בכל קומת ע"ס, הן מעולם לעולם, והן ממדרגה למדרגה. והוא, כי בע"ס דאור ישר הנבחנות לכתר וארבע בחינות חו"ב תו"מ, אין בהן שום חילוק בין עולם לעולם, וכן ממדרגה למדרגה, וכמו שהן ארבע בחינות באצילות כן הן בסוף עשיה, וכל ההבדל שיש בין עולם לעולם ובין מדרגה למדרגה, הוא רק בבחינת המסך בלבד.
והיינו כמו שמבאר שם בתחילת הפרק, שע"ס דאו"י, הולכות ומתעבות בסדר ארבע בחינות זו עבה מזו, שבחי"א היא חכמה, ובחינה ב' היא בינה העבה יותר מחכמה, ובחינה ג' היא ז"א העבה יותר וכו', ובכלי מלכות נתקן שם מסך, המכה ודוחה את האור לאחוריו בסוד או"ח. וביאר שם כי מתחילה התפשט אור א"ס בסדר ארבע בחינות דאו"י הנ"ל, עד שהגיע למסך שבכלי מלכות, ואז העלה המסך או"ח עד לתחילת הקומה דאו"י, ומלבישם, ואז מתלבשת העצמות בכלים.
וענין זה צריך ביאור ארוך, וכבר ביארתי אותו בתלמוד עשר ספירות דף ה' וכן בחלק ג'. ואביא כאן רק קיצור המספיק לענין שלפנינו. כי כלי המלכות, הוא עיקר כלי הקבלה של הספירות, וכל אלו ארבע בחינות עביות שמביא הרב, בחו"ב תו"מ דאו"י, המה מתרשמות בעיקר בכלי מלכות גופיה ובמסך שבה, וע"כ מתחלק המלכות והמסך על חמש בחינות של עביות, שיש בהן חמש קומות של זווג דהכאה באופן הנ"ל זה למטה מזה.
וזה הכלל, ככל שהמסך עב יותר הוא מעלה קומת או"ח גבוהה יותר, כי אם העביות שבכלי מלכות, היא בתכלית השלמות דהיינו בבחי"ד, אז בעת שאור העליון מכה על המסך שבה, הוא מעלה או"ח, ומלביש עד קומת כתר דאו"י. ואם העביות דכלי מלכות היא רק מבחי"ג, האו"ח שלה העולה בעת זווג דהכאה מגיע רק לקומת חכמה דאו"י ונמצאת קומת ע"ס אלו חסרה מכתר. ואם העביות שבמלכות היא רק בחי"ב דעביות, הרי האו"ח שלה מגיע רק לקומת בינה דאו"י, ונמצאת הקומה חסרה שתי ספירות כתר וחכמה. ואם במלכות יש רק עביות דבחי"א, אז מלבישה רק את קומת ז"א, וחסרה כח"ב. ואם אין בה עביות כלל, אלא כבחינת השורש של עביות, אז היא מוציאה רק קומת מלכות, וחסרה ט"ס ראשונות. עיין בתע"ס חלק ב' בהסתכלות פנימית. ועל ידי המסך הזה דהיינו ע"פ חמש בחינות של עביות הנ"ל, נבדלו העולמות זה מזה, כי בעולם א"ק היתה משמשת בחינת מלכות מעביות דבחי"ד, שע"כ הגיע האו"ח שלה לקומת כתר, וע"כ נקרא א"ק עולם הכתר. ובאצילות היתה במלכות עביות דבחי"ג, וע"כ הוציאה שם קומת חכמה. ובבריאה היתה בה עביות דבחי"ב וע"כ הוציא המסך קומת בינה. וביצירה היתה בה עביות דבחי"א וע"כ יצאה שם קומת ז"א. ובעשיה היתה בה עביות דשורש, וע"כ יש שם רק קומת מלכות בלבד.
וכמו שהמסך מבדיל בין עולם לעולם כן הוא מבדיל בין חמשה פרצופים שבכל עולם. כי כתר דאצילות יוצא ע"י מסך דבחי"ד, וחכמה דאצילות הנקראת אבא יוצאת על מסך דבחי"ג, והיא חסרה מכתר. ובינה דאצילות הנקראת אמא או ישסו"ת, יוצאת ע"י מסך דבחי"ב, וחסרה כתר וחכמה. וז"א דאצילות יוצא ע"י מסך דבחי"א והוא חסר ג"ר שהם כח"ב. ונוקבא יוצאת ממסך דשורש, וע"כ היא חסרה כל ט"ס ראשונות.
וכל זה אמור רק בשיעור קומת המדרגה, אמנם ע"ס דאו"י כח"ב ז"א ומלכות, שוות בכל העולמות ובכל הפרצופים, כי אפילו בעולם העשיה שיש שם רק קומת מלכות הנקראת בשם נה"י וחסרה מט"ס ראשונות
כנ"ל, אין הפירוש שחסרה לגמרי מן ט"ר,כי זה לא יצוייר כלל שתצא איזו מדרגה שלא יהיו בה עשר ספירות או"י: כח"ב ז"א ומלכות. אלא הפירוש הוא שיש לה באמת ע"ס, אלא מתוך שהעביות שבה היא קלושה מאוד, ע"כ האו"ח שבה מועט ומגיע רק לקומת מלכות, וע"כ יהיו בה כל הע"ס רק בקומת מלכות, כי כתר יהיה בקומת מלכות, וכן חכמה בקומת מלכות, וכן בינה בקומת מלכות, וכן ז"א שבה יהיה בקומת מלכות, וכן מלכות עצמה תהיה בקומת מלכות, כי בע"ס דאו"י אין כלל ההבחן הזה של שיעור הקומה. ועד"ז בעולם היצירה, שיש שם רק קומת ז"א, נמצאות כל ע"ס כח"ב זו"ן שהן כל אחת בקומת ז"א. וכן ע"ס דבריאה כל אחת שבהן היא בקומת בינה. באופן, שענין ע"ס דאו"י וענין שיעור הקומה שיש באלו ע"ס, הם שתי הבחנות נבדלות זו מזו לגמרי. כי ע"ס דאו"י מוכרחות להיות בכל קומה ובכל מדרגה תהיה אפילו הקטנה שבקטנות, אבל שיעור הקומה של עשר הספירות ההם, זה ענין אחר ותלוי בשיעור העביות של כלי המלכות המשמשת במדרגה בזווג דהכאה, שכל העבה יותר נמצא המסך שבה מעלה קומה גבוהה יותר.
וזה שאומר הרב כאן, "בהיות שהאציל א"ס את הכתר עשאו מכללות ה"פ שהם כתר שבו ואו"א וזו"ן שבו" כי קומת כתר דאצילות הנקראת פרצוף א"א כנ"ל, הנה יצאה ע"י זווג דהכאה במסך שבכלי מלכות דעביות דבחי"ד, כמ"ש לעיל. דהיינו שאור א"ס הכלול מכתר וארבע בחינות דאו"י הנקראות חו"ב תו"מ, התפשט עד המסך שבכלי מלכות דבחי"ד, והכה בו, ובכח ההכאה של הירידה חזר לעלות בסוד או"ח למעלה והלביש לכתר וארבע בחינות חו"ב תו"מ דאו"י, שבזה התלבשה העצמות בכלים ונגמרה המדרגה. כמ"ש בע"ח שער מ"ז פ"א. והנה אלו חמש הבחינות כתר וחו"ב תו"מ דאו"י, תיכף עם התפשטותן לזווג דהכאה הנ"ל, נכללות זו בזו ונעשות לכ"ה ספירות, דהיינו חמש ספירות בעובי המלבישות זו על זו, שבכל אחת מהן ישחמש ספירות כח"ב תו"מ באורך בקומה שוה.
וטעם הדבר, כי כל דבר שבקדושה העובר ממקום למקום אין הפירוש שנעדר ממקומו הראשון ובא למקום השני כטבע הגשמיים, אלא רק בחינת תוספות יש כאן, כי נשאר כולו במקום הראשון גם אחר ביאתו למקום השני, כמ"ש הרב בשער הנסירה פ"ז. וכיון שספירת הכתר היא השורש לכל ארבע הבחינות דאו"י, והן עוברות דרך בה, נמצאות כולן מניחות שרשן בה, ולכן יש בספירת הכתר לבדה כל חמש הבחינות כח"ב תו"מ דאו"י. וכן שלש הספירות בינה וזו"ן העוברות בהכרח דרך ספירת חכמה דאו"י הנה הן מניחות שרשיהן בה, ויש בחכמה כל ארבע בחינות חו"ב תו"מ לארכה. כי כל העבה מחברתה נבחנת ליותר תחתונה ממנה כנודע, וע"כ דומות שהן זו למטה מזו באורך. וכן שתי הספירות ז"א ומלכות העוברות דרך הבינה מניחות שרשיהן בה, ולכן יש בספירת הבינה שלש ספירות בינה ז"א ומלכות. וכן ספירת המלכות נשארת בז"א, וכולל שתי ספירות ז"א ומלכות. וספירת המלכות אין בה מאו"י רק בחינתה עצמה, כי אין שום ספירה עוברת דרך בה.
והנה ההתכללות הזו נעשת מכח חמש בחינות דאו"י עצמן מטרם שנעשה זווג דהכאה המעלה או"ח ומלביש אותן עד הכתר. שאז נכלל הכתר מחמש בחינות, וחכמה מארבע בחינות, ובינה משלש בחינות, וז"א משתים, ומלכות מאחת. אמנם אחר שנעשה זווג דהכאה, שהאו"ח עולה ומלבישם הנה אז האו"ח משוה קומתן של כולן שוה בשוה, כמ"ש בע"ח שער ד' אח"פ פ"א בדרוש הרב גדליה הלוי. ונתבאר היטב בתע"ס בהסתכלות פנימית חלק ב' עש"ה. ונמצא עתה, שחכמה הרויחה ספירת הכתר מפאת האו"ח שהלביש אותה ונשתוה קומתה עם הכתר, וכן בינה הרויחה ע"י האו"ח שתי בחינות כו"ח ונשתוה גם קומתה עם הכתר וכו', והמלכות הרויחה ארבע ספירות כח"ב ז"א ונשתוה גם קומתה עם הכתר. באופן שכל אחת מחמש בחינות דאו"י כח"ב תו"מ קומתן שוה עד הכתר והן מלבישות זו על זו בעובי, ולכל אחת מהן יש חמש בחינות כח"ב תו"מ לאורכן ונעשות משום זה כ"ה ספירות.
וכל זה הוא במדרגת הראש של הפרצוף. ונודע, שמלכות דראש חוזרת ומתפשטת מלמעלה למטה עם האו"ח שבה ועושהדוגמתן כ"ה ספירות בגוף הנקרא תוך הפרצוף עד הטבור, ואח"ז הן מתפשטות בבחינת הסוף של הפרצוף בכ"ה ספירות מטבור ולמטה עד סיום רגלין. והנה אז,אחר התפשטות זו לראש תוך סוף, היא נקראת בשם פרצוף. כלומר, כל ספירה דאו"י שבה, אחר שהתפשטה לראש תוך סוף, היא נקראת בשם פרצוף, כנודע. באופן, שאלו חמש הספירות כח"ב תו"מ הנ"ל שהתפשטו לזווג דהכאה במלכות של ראש, ומשם התפשטו לתוך סוף עד סיום רגלין, הן נקראות עתה בשם חמשה פרצופים א"א או"א זו"ן, המלבישים זה לזה בעובי בקומה שוה, אשר בכל אחד מהם יש גם חמשה פרצופים א"א או"א וזו"ן באורך, ונמצא אשר כ"ה הספירות שיצאו ע"י זווג דהכאה במלכות של ראש כנ"ל, נעשו עתה לכ"ה פרצופים, והבן היטב.
וז"ש הרב "כשהאציל הא"ס את הכתר עשאו מכללות ה"פ שהם כתר שבו ואו"א וזו"ן שבו" דהיינו ע"ד שנתבאר לעיל, שע"י חמש הבחינות דאו"י שהתפשטו לזווג דהכאה במסך שבכלי מלכות יוצאים חמשה פרצופים: א"א או"א וזו"ן המלבישים זה על זה בעובי בקומה שוה, אשר בכל אחד מהם יש חמשה פרצופים: א"א או"א וזו"ן באורך, שהםביחד כ"ה פרצופים כמ"ש לעיל, וזכור זה לכל המשך דברי הרב.
ודע, שזווג זה לצורך הכתר דעולם האצילות נעשה במלכות של עולם עליון מאצילות, הנקרא עולם א"ק כנודע. דהיינו, שחמש הבחינות דאו"י המתפשטות מא"סב"ה עוברות דרך חמשה פרצופים: א"א או"א וזו"ן דא"ק, עד שמכים במסך שבכלי מלכות דא"ק, והמסך מעלה או"ח המלביש לחמש בחינות דאו"י אלו, ואז נאצל הכתר דאצילות ונעשה לכללות חמשה פרצופים:א"א או"א זו"ן בעובי, שלכל אחד מהם חמשה פרצופים: א"א או"א זו"ן באורך, ומלבישים זה על זה בקומה שוה כנ"ל, ואז יורדים משם למקומם באצילות, ומלבישים לקו א"ס ב"ה המתפשט באצילות.
ובזה מתבארת היטב שאלה א' הנ"לד' קה ד"ה בענין, שהקשינו איך יתכן שכתר יהיה בחינת א"ס ב"ה ממש, אחר שהוא רק ענף הנאצל ע"י מלכות שבעולם העליון, והמלכות היא תמיד בחינת כלי. ובמתבאר מובן היטב, כי כתר וארבע בחינות דאו"י המה נמשכים מא"ס ב"ה בלבד, אלא כדי להתלבש באו"ח הם מזדווגים בזווג דהכאה במלכות דעליון, כנ"ל, ומבחינת זווג דהכאה הזו הנעשת במלכות דעליון, נחשבת המלכות הזו לבחינת מאציל לעולם התחתון. אמנם האורות עצמם דאו"י באים רק מא"ס ב"ה, ועוברים דרך חמשה פרצופים דעולם העליון, כל אחד בבחינה שכנגדו בחמשה פרצופים דעולם העליון.
באופן, אשר השראת א"ס הנקראת ספירת הכתר, על ארבע בחינות דאו"י, הנה היא נמשכת מא"ס ב"ה ממש ועוברת דרך פרצוף הכתר דא"ק, וממנה מתפשטות שאר ארבע הבחינות דאו"י דרך ארבעה פרצופי א"ק: חו"ב תו"מ, עד שבאים בזווג דהכאה בכלי מלכות דא"ק ומתלבשים שם בלבוש דאו"ח, ויורדים משם למקומם בעולם האצילות. הרי שכתר נמשך מא"ס ב"ה לבדו, והוא עצמו א"ס ממש, וכל מה שמקבל ממלכות דעליון אינו אלא התלבשות באו"ח בלבד, וזכור זה. וכן שאר ארבע הבחי' דאו"י הם ענפי הכתר בלבד, ורק התלבשות האו"ח הן מקבלות ממלכות דעליון. ומה שנאמר בכ"מ שמלכות דעליון נעשת עתיק לתחתון, זה ענין אחר לגמרי, כמ"ש בתע"ס חלק ג', ועוד יתבאר במקומו. ובמתבאר נוכל להבין המשך דברי הרב.
שהאציל כתר שבו היו כלולים בתוכו כל הכתרים שיש משם ולמטה עד העשיה זה תוך זה: עתה מבאר הרב סדר הלבשתם זה לזה ולקו א"ס שבאצילות, אחר שירדו מן מלכות דעליון אל מקומם הקבוע באצילות. ודע, שבחינת חמשה פרצופים שבאורך הפרצוף, רגיל הרב לכנותם בשם כתר אבי"ע כי הראש של הפרצוף נקרא בשם כתר עד הגרון. ומגרון עד החזה נקרא בשם אצילות, והוא פרצוף אבא, או או"א. ומחזה עד הטבור נקרא בשם בריאה, והוא פרצוף אמא או ישסו"ת. ומטבור עד סיום רגלין של הפרצוף נקרא בשם יצירה ועשיה, או זו"ן. באופן שיש כאן חמשה פרצופים בקומה שוה בעובי, שהם א"א או"א וזו"ן המלבישים זה על זה, אשר לכל אחד מהם יש חמשה פרצופים באורך הנקראים: כתר, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה.
וכבר נתבאר, שאלו חמשה פרצופים שבעובי המלבישים זה על זה, הנקראים א"א או"א זו"ן, הם עצמות הספירות דחמש הבחינות דאו"י. וענין חמשה פרצופים שיצאו לכל אחד מהם באורך, הנקראים כתר אבי"ע, הם באים רק מהתכללותן זו בזו, שבדרך יציאתן זו מזו הניחה כל אחת שרשה בעליון ממנה, וע"כ נכללו זו מזו כנ"ל בסמוך.
ויש להבין ההבדל הגדול מפרצופי העובי ופרצופי האורך, כי פרצופי העובי הם חמש מדרגות נבדלות זו מזו בדרך סבה ומסובב במרחקים ניכרים, כי פרצוף הכתר הוא בחינת א"ס ממש והוא בחינת מאציל ושורש לכולם, ופרצוף חכמה נבדל ממנו מאד להיותו כבר אור נאצל, אמנם נבחן למדרגה שניה לכתר משום שהכלי שבו דק מאד והוא נחשב עוד לאור בלי כלי. ונודע, שכל עוד שאין האור מתלבש בכלי אין להבחין בו שיצא מכלל מאציל, ולכן הוא קרוב אל הכתר. משא"כ הבינה נמצאת שהתרחקה מפרצוף החכמה שהוא אבא, כי כבר נמצא בה שורש לכלי, והאור שבה הוא אור חסדים ולא חכמה. וז"א התרחק יותר, מפני שהכלי שבו הוא קרוב לכלי מלכות, ופרצוף המלכות נבדל לעצמו יותר מכולם שהוא כבר בחינת כלי גמור. הרי איך שחמשה פרצופי העובי נבדלים בהרבה זה מזה.
אבל חמשה פרצופי האורך, שישנם בכל אחד מהם, שהם באים רק מהתכללותם זה בזה, הנה הם אינם משנים מאומה את עצם הפרצוף שבעובי. כי למשל, פרצוף הכתר שהוא בחינת א"ס ושורש לכל ארבעה הפרצופים, נאמר שהוא כלול מכל ארבעה הפרצופים האחרים, שהם מתפשטים בו לארכו, ונקראים אבי"ע, כי להיותו שורש לפרצוף החכמה שהוא אבא, ע"כ כשיצא אבא ממנו, הניח בו שורשו הנקרא אצילות שבו מגרון עד החזה, ונקרא כתר דאצילות, כלומר שורש לאבא. וכן, כשהאציל כתר את פרצוף אמא הניחה שורשה בכתר, ונקראת בריאה שמחזה עד הטבור, ונקרא כתר הבריאה כלומר שורש לאמא. וכן כשהאציל כתר פרצופי זו"ן הניחו בו שרשם הנקראים יצירה ועשיה שבכתר, מטבורו עד סיום רגלין שבו, ונקרא כתר דיצירה וכתר דעשיה, כלומר, שורש ז"א ושורש נוקבא. הרי שכל אלו ארבעה הפרצופים אבי"ע שבכתר הם כולם שורשים בלבד, כלומר שכולם בחינת א"ס, ואין בהם מבחינתם של ארבעה הפרצופים כלום, הגם שכל אחד מארבעה הפרצופים הניח שרשו בכתר מטעם שאיןלך נותן מה שאין בו וכן מטעם שיצאוממנו, הרי זה אינו משנה את בחינת א"ס שבו, אלא כתר אצילות נבחן כמו כתר של אבא, כלומה שורש אליו. וכן כתר בריאה נבחן לשורש אל פרצוף אמא, והוא א"ס. וכן יצירה ועשיה שבו, נבחנים לשורשים לפרצופי זו"ן, אבל הם א"ס. באופן שכל אלו ארבעה הפרצופים אבי"ע שבארכו דא"א, הם כולם כתרים ממש ואינם משתנים במשהו מחמת שהם שורשים לארבעה הפרצופים או"א וזו"ן.
ועד"ז חמשה פרצופי האורך כתרואבי"ע, שישנם בפרצוף אבא בחמשה פרצופי העובי, אינם משנים מאומה את בחינת אבא, כי הן אמת שאבא נכלל מהם להיותו שורש אליהם, ועברו דרך בו, אכן אין הענף יכול לשנות במשהו את השורש שלו, ובריאה דאבא אין בה מבחינת אמא אפילו משהו, אלא נקראת בריאה מטעם היותה שורש לאמא, וכן יצירה ועשיה שבאבא. באופן שכל אלו חמשה פרצופי האורך שבאבא הם כולם בחינת אבא וכולם חכמה, דהיינו שהם בחינת אור נאצל וכבלי כלי, כנ"ל. ועד"ז חמשה פרצופי האורך שבבינה הם כולם בחינת אמא וכולם בחינת אור דחסדים, ואע"פ שהיא כלולה מכתר וחכמה אין זה משנה את בחינתה, כי ההתכללות אינה משנה כלום את עצם הפרצוף. וכן חמשה פרצופי האורך שבזו"ן הם כולם בחינת זו"ן מראשם ועד סופם, כמבואר.
וזה שאומר הרב "שבעת שהאציל כתר שבו היו כלולים בתוכו כל הכתרים שיש ממנו ולמטה עד סוף העשיה, כיצד כתר דאצילות מלביש אותו כתר דבריאה ועליו כתר דיצירה ועליו כתר דעשיה מלביש אליו" הוא מדייק להשמיענו, כי כל אלו ארבעה פרצופים או"א וזו"ן הכלולים לארכו דא"א הנקראים אבי"ע, הנה הם אינם משנים במשהו את עצמותו, שהוא כתר וא"ס, והם כולם כתרים ממש, כלומר שהם בחינת א"ס ממש. ויש רק להבחין בהם, אשר אצילות שבו הוא כתר לבחינת אבא וכו', ויצירה ועשיה שבו הם כתרים לזו"ן. והם מלבישים בקצתם זע"ז לאורכם, כי מגרון עד החזה מלביש כתר האצילות, ומחזה עד הטבור מלביש עליו כתר דבריאה, ומטבור ולמטה הכתרים דיצירה ועשיה. והטעם הוא, כי כל בחינה שהיא מיוחסת לשורש פרצוף יותר עב, היא נחשבת לשורש יותר תחתון, ולכן הם מסודרים זה תחת זה לאורכן, כי כתר בריאה שהיא שורש לאמא היא יותר עבה מפרצוף אבא, ע"כ נבחן שכתר דבריאה הוא למטה מכתר דאצילות שהוא שורש לאבא, וכו' עד"ז.
ובזה מיושבת שאלה ב' בדף קה ד"ה בענין, שהקשינו, כיון שלכל אחד מחמשה פרצופים שבעובי יש בהם אותם חמשה פרצופים שבאורך, א"כ מה ההבדל מפרצוף לפרצוף. ועתה מובן היטב ההבדל הרב שביניהם, כי למשל פרצוף אבא אשר בא"א הנקרא אצילות שבו, אין לו שום דמיון לכל חמשה פרצופי אבא דעובי, כי אצילות דא"א הוא א"ס ממש, אלא שהוא בחינת כתר דאבא, מה שא"כ כל פרצוף אבא מראש עד סוף הוא בחינת אור נאצל ואינו בחינת שורש וא"ס. כי אפילו כתר דאבא דעובי שהוא א"ס, מ"מ אינו נחשב לכתר ממש, כי הוא בו רק מבחינת השואת הקומה של האו"ח המשוה את כל הספירות בקומה שוה, כנ"ל ד' קו ד"ה שהאציל ע"ש, והוא בחינת השראה בלבד בו. משא"כ אצילות דא"א, הוא נבחן לכתר ממש לאור א"ס ב"ה מבחינת היותו שורש ומאציל לבחינת אבא, והבן היטב. ועד"ז תוכל להבחין בכל פרצוף מכ"ה הפרצופים את התכונה המיוחדת אשר בו, הנבדל בהרבה מהדומים לו שישנם בפרצופים אחרים.
רמז) וכן בענין הפרטי, המשל בזה, כתר דא"א ועליו כתר אבא ועליו כתר אמא ועליו כתר ז"א ועליו כתר נוקבא, וכ"ז באצילות, ועד"ז בכתרים דבריאה וכן אח"כ בכתרים דיצירה וכן אח"כ בעשיה.
וכן מיושבת שאלה ג' המובאת שם. שהקשינו, איך אפשר שאבא בא"א דעובי יוכל להלביש את קו א"ס מאחר שהואבחינה ב' מא"ס, ומכ"ש שאר הפרצופיםבינה וזו"ן הנכללים בא"א לאורך. ועתה מובן זה היטב, כי כל אותם ארבעה הפרצופים אבי"ע הכלולים בא"א באורך, אינם כלל מבחינת ארבעה פרצופים, אלא כולם הם כתרים ממש וכולם הם בחינת א"ס, וע"כ הם מלבישים כולם לקו א"ס. ועד"ז חמשה פרצופי האורך דאבא, שהם כתר ואבי"ע דאבא, להיותם כולם חכמות שהם מדרגה ב' לכתר, ע"כ הם מלבישים בקומה שוה על כתר ואבי"ע דא"א. ועד"ז חמשה פרצופי האורך דאמא, להיותם כולם בינות שהם מדרגה ב' לחכמה, ע"כ הם מלבישים בקומה שוה לכתר ואבי"ע דאבא שהם חכמות,ועד"ז חמשה פרצופי האורך דז"א שהםכולם זעירין, הם מלבישים בקומה שוה לכתר ואבי"ע דאמא, להיותם מדרגה שניה להם. ועד"ז חמשה פרצופי האורך כתר ואבי"ע דנוקבא, הם כולם נוקבין שהם מדרגה שניה לזו"ן, וע"כ הם מלבישים בקומה שוה לכתר ואבי"ע דזו"ן.
רמז) וכן בענין הפרטי המשל בזה כתר דא"א ועליו כתר אבא וכו': הוא משמיענו בזה, כי אפילו אם תמצא שאנו מפרטים את כל אחד מחמשה פרצופי האורך של הכתר, לפרטות חמשה פרצופים חדשים, כגון בעת שא"א מאציל לנפש הנפש דנפש של התחתון, שהוא מוכרח לצאת מפרצוף מלכות דעשיה דא"א, דהיינו פרצוף חמישי של בחינת עשיה שבו. והנה אז הכרח הוא שכל פרצוף מפרצופי האורך יתחלק שנית לחמשה פרצופים, כנודע. ומשמיענו, שאין הכונה שיש בהם משהו מארבעה הפרצופים שבעובי אלא גם אז הם כולם כתרים. כי חמשה פרצופים א"א או"א זו"ן המתחלקים באצילות דא"א, הם רק כתרים של חמשה פרצופים ההם, וכן חמשה פרצופים א"א או"א וזו"ן המתחלקים מחדש בבריאה דפרצוף הכתר הם רק כתרים דחמשה פרצופים, וכן הפרטים דיצירה ועשיה דפרצוף דא"א. באופן שכל ההתפרטות החדשה שנעשתה בחמשה פרצופי האורך דא"א, שנעשו עתה לכ"ה פרצופים באורך, הרי זו אינה משנה במשהו את עצם תכונת הפרצוף דא"א, וכל כ"ה פרצופי האורך אינם אלא כ"ה כתרים.
והנה עד כאן לא דיבר הרב אלא מפרצוף הפנימי דחמשה פרצופי העובי דא"א המלבישים זה על זה בקומה שוה, הנקרא פרצוף הכתר דא"א, או א"א דא"א, שמתחילה מבאר בו חמשה פרצופי האורך שנקראים כתר ואבי"ע דפרצוף הכתר דא"א, ואח"ז מבאר גם התחלקות כל אחד מחמשה פרצופים אלו דכתר ואבי"ע לחמשה פרצופי אורך חדשים אשר מכנה אותם עתה א"א או"א וזו"ן, שהם עתה כ"ה פרצופים וכולם רק כתרים, ובאות רמ"ח מבאר הרב שאר ד' פרצופים שבעובי דא"א, הנקראים חכמה בינה ז"א נוקבא. או או"א ישסו"ת ז"א ונוקבא, אשר בכל אחד מארבעה פרצופים ההם, יש ג"כ אותם חמשה פרצופי האורך כתר ואבי"ע שנתבארו כאן בפרצוף הכתר דא"א. וכן מתפרטים לפעמים לכ"ה פרצופי האורך כמ"ש הרב בפרצוף הכתר דא"א.
רמח) ובעת שהאציל חכמה היו כלולין בו כל החכמות שיש בכל העולם
ודע, כי התפרטות הפרצוף בעובי הוא תמיד קודם לאורך, שהרי האורך אינו מתפרט רק מתוך התכללות הפרטים שבעובי כנ"ל. באופן שלאחר שנפרטו הה"פ שבעובי לכ"ה פרצופים בעובי ומלבישים זה על זה בקומה שוה, מתפרט אחריהם גם ה"פ האורך לכ"ה פרצופים זה למטה מזה.
רמח) ובעת שהאציל חכמה היו כלולים בו כל החכמות שיש בכל העולם ע"ד הנזכר:היינו בעת שפרצוף הכתר דא"א הכלול מה"פ לאורכו שכולם כתרים, האציל לפרצוף חכמה דא"א המלביש בעובי שלו, הנה גם הוא כלול מה"פ לארכו, שהם כתר ואבי"ע כמו א"א. אמנם אלו ה"פ שבאורך פרצוף אבא דעובי הנקרא פרצוף החכמה, הם כולם חכמות מראשו עד סופו, כמ"ש לעיל שענין ה"פ הנעשים באורך כל פרצוף אינם משנים במשהו את עצם בחינתו עצמו, כי אלו ג' הפרצופים בינה וזו"ן שנכללו באבא בדרך עוברם בתוכו, אינם עושים בו שום בחינת עביות או כלי, והוא נשאר כולו אור נאצל בלי שום כלי כדרך ספירת החכמה, כי הפרצופים בריאה יצירה עשיה הללו, המה רק בחינת שרשים לשלשה פרצופים בינה וזו"ן דעובי. וגם בחינת הכתר שבו הוא רק בחינת השראה של א"א הכלול בו, אבל אינו כתר ממש כמו א"א. וז"ש ובעת שהאציל מה היו כלולים בו כל החכמות ע"ד הנזכר בא"א דהיינו כתר שבו, ועליו מלביש פרצוף אצילות שבו, שהוא בחינת חכמה, ועליו חכמה דבריאה, ועליו חכמה דיצירה, ועליו חכמה דעשיה, כנ"ל בכתר ואבי"ע דא"א.
וכעד"ז בבינה שבו כל הבינות ובז"א כל הזעירין שבכל העולם ובנוקבא כל הנוקבות: דהיינו ע"ד שנתבאר לעיל בשני הפרצופים הקודמים, כן ה"פ שבאורך הפרצוף השלישי דא"א, שהם כתר ואבי"ע דבינה שבו, כולם הם בינות. וכן כתר ואבי"ע דז"א דא"א, הם כולם זעירין, ואפילו אם אלו ה"פ שלו יתחלקו עוד לה"פ אחרים ויהיו כ"ה פרצופים באורכו, יהיו ג"כ כולם זעירים, ולא יהיה בהם משהו לא מבחינת כח"ב ולא מבחינת נוקבא דעובי, וכן עד סוף העולם. והוא מטעם שנתבאר לעיל, אשר כל בחינת ההתחלקות שבאורך באה רק מבחינת התכללות הפרצופים זה בזה, וע"כ אין הם משנים כלום את עצם הפרצוף. ועד"ז גם בה"פ האורך כתר ואבי"ע דנוקבא דא"א, כי כולם טעם אחד להם כנ"ל.
והנה נתבארו כ"ה הפרצופים של פרצוף הכתר הנקרא א"א דאצילות, שהם חמשה פרצופים: א"א או"א וזו"ן דא"א, המלבישים זה על זה בקומה שוה בעובי, שבכל אחד מהם יש חמשה פרצופי אורך הנקראים כתר אבי"ע. ועיקר ההבדל שבמדרגות הוא רק בפרצופי העובי, אבל בפרצופי האורך אין שום הבדל כלל מעצם הפרצוף דעובי, אלא הם מסודרים זה תחת זה לפי יחס הענפים שבעובי, וכל שורש חכמה שבעובי נמצא תחת הכתר, וכל שורש בינה שבעובי נמצא תחת החכמה מלביש עליו בקצתו. וכן כל שורש ז"א שבעובי נמצא תחת הבינה מלביש עליו מקצתו. ושורש של הנוקבא הוא תחת השורש של ז"א.
ע"ד הנזכר, וכעד"ז בבינה שבו כל הבינות, ובז"א כל הזעירין שבכל העולם, ובנוקבא כל הנוקבות.
רמט) וכאשר האציל א"א את אבא דאצילות, הנה הכתר שבו לקח א"א לעצמותו, וכל מה שלמטה ממדרגתו נתן הכל באבא, ונמצאו כל החכמות כולם
ולכן כתר אבי"ע דא"א דעובי מלבישים לקו א"ס, ועליו מלבישים בקומה שוה כתר אבי"ע דאבא שבעובי, ועליו מלבישים בקומה שוה כתר אבי"ע דאמא, ועליו מלבישים בקומה שוה כתר אבי"ע דז"א שבעובי, ועליו מלבישים בקומה שוה כתר אבי"ע דנוקבא שבעובי. אבל חמשה פרצופי האורך שבכל אחד, אינם מלבישים זה את זה רק בקצתם לבד ולא בקומה שוה כמבואר. שאצילות דכל אחד, מלבישה מקצת הכתר דכל אחד ועומדת תחתיו. ובריאה דכל אחד מלבישה על מקצת אצילות דכל אחד ועומדת תחתיה וכו' עד"ז.
רמט) וכאשר האציל א"א את אבא דאצילות הנה הכתר שבו לקח א"א לעצמו וכל מה שלמטה ממדרגתו נתן הכל באבא. כאן מתחיל הרב לבאר את ארבעה הלבושים דא"א הנקראים ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. כי בכל עולם נבחנת הוי"ה פנימאה שממנה יוצאים ארבעה פרצופים עסמ"ב זה למטה מזה. אשר מהיוד של הוי"ה פנימאה יוצא פרצוף ע"ב הנקרא אבא, או או"א עילאין. ומן ה' דהוי"ה פנימאה יוצא פרצוף ס"ג המלביש מפה ולמטה דפרצוף ע"ב. ומן ו' דהוי"ה פנימאה יוצא פרצוף מ"ה המלביש מפה ולמטה דפרצוף ס"ג, ומן ה"ת דהוי"ה פנימאה יוצא פרצוף ב"ן. כמ"ש הרב בע"ח ש"ה פ"ב ע"ש.
והנה הוי"ה פנימאה של עולם האצילות הם כ"ה הפרצופים הנ"ל של א"א, אשר כתר אבי"ע דא"א הפנימי שבה"פ העובי דא"א נבחן לקוצו של יוד דהוי"ה זו. וה"פ האורך של אבא דא"א הם י' דהוי"ה פנימאה. וה"פ האורך של אמא דא"א הם ה"ר דהוי"ה פנימאה. וה"פ האורך של ז"א דא"א, הםו' של הוי"ה זו. וה"פ האורך של נוקבא דא"א הם ה"ת דהוי"ה פנימאה זו. וכבר נתבאר שכל אלו הם בקומה שוה.
אמנם ארבעה הפרצופים ע"ב ס"ג מ"ה וב"ן היוצאים מארבע אותיות הוי"ה פנימאה, הם יוצאים מארבעה זווגי הכאה מיוחדים: כי פרצוף ע"ב יוצא מזווג דהכאה על מסך דעביות של בחי"ג, ופרצוף ס"ג יוצא ע"י מסך דבחי"ב, ופרצוף מ"ה יוצא ע"י מסך דבחי"א כנ"ל ד' קז ד"ה וזה, ע"ש. כי כמו שחמשה עולמות א"ק ואבי"ע נבדלים זה מזה מסבת העביות של המסך שבכלי מלכות, כן חמשה פרצופים הכוללים של כל עולם ועולם, הם מתחלקים זה מזה מסבת העביות שבמסך.
באופן, אשר פרצוף כתר דאצילות יצא ע"י זווג דהכאה במסך שבכלי מלכות שעביותה היא בחי"ד. וכשהאציל פרצוף הכתר את פרצוף ע"ב דאצילות היוצא מיוד דהוי"ה פנימאה שלו, הוציאו ע"י זווג דהכאה במסך דבחי"ג, אשר האו"ח שלו אינו מגיע לקומת כתר רק לקומת חכמה, והזווג הזה נעשה בפה דראש דפרצוף הכתר, וע"כ נבחן שקומת כתר של פרצוף ע"ב נשארת בפה דראש דפרצוף הכתר, ולא יצאה עם פרצוף ע"ב הנאצל ממנו, ונמצאות כל החמש בחינות דאו"י חסרות מקומת כתר, ומתחילות מאור החכמה.
ונבחן שאור חכמה התלבש בפרצוף ע"ב בכלי דכתר, נמצא הכתר שירד למדרגת חכמה, כמ"ש הרב בשער מטי ולא מטי פרקב', וכן בשער עקודים. ולפיכך מתחיל פרצוף ע"ב מפה ולמטה דפרצוף הכתר, ששם החכמה דחמשה פרצופי האורך שבכתר, ונבחן ביחס לכתר שהוא חסר ראש שלו, וכן כשהאציל פרצוף ע"ב לפרצוף ס"ג של האצילות הנקרא אמא, הוציאו ע"י זווג דהכאה במסך דבחינה ב', שהאו"ח שלו מגיע רק לקומת בינה, נמצאת אמא חסרה גם מחכמה, ואין לה אלא מבינה ולמטה. וכשהאצילה אמא לפרצוף ז"א הוציאהאותו ע"י זווג על מסך דבחי"א, שהאו"ח שלו מגיע רק לקומת ו"ק, והוא חסר גם מבינה. והנך מוצא איך המדרגות הולכות ומתמעטות בסבת המסך, וע"כ נבחן כל תחתון לחסר ראש כלפי עליונו, כי ע"ב חסר ראש כלפי הכתר, ומתחיל להלבישו מפה דפרצוף הכתר ולמטה. וכן ס"ג נבחן כחסר ראש כלפי ע"ב, וע"כ מלביש רק מפה דראש דע"ב ולמטה. ומ"ה פרצוף ז"א נבחן לחסר גם חג"ת דס"ג, ומלביש רק מטבור ולמטה.
וזה אמרו "כשהאציל א"א את אבא דאצילות הנה הכתר שבו לקח א"א לעצמותו וכל מה שלמטה ממדרגתו נתן הכל באבא ונמצאו כל החכמות כולם נתונים באבא" דהיינו כמ"ש, כי הוא האציל לפרצוף ע"ב שנקרא אבא ע"י מסך דעביות דבחי"ג, שמוציא רק קומת חכמה, ונמצא כתר דאבא נשאר בפה דראש א"א, וז"ש "הנה הכתר שבו לקח א"א לעצמותו" ולא נתן לו אלא מה שלמטה ממדרגתו, דהיינו רק מקומת חכמה ולמטה. ונודע, שעיקרו של הפרצוף נבחן על פי הבחינה העליונה שבו שבראש קומתו, ולכן נבחן אבא שכולו חכמות בלבד, וז"ש "ונמצאו כל החכמות נתונים באבא", ואין בו לא מבחינת כתר ולא משאר הבחינות, כי הוא נבחן כולו על פי הבחינה העליונה שבו, כנודע.
ואומר "ע"ד שנזכר בא"א" פירוש, כי גם פרצוף אבא נחלק לכ"ה פרצופים שהם חמשה פרצופים א"א ואו"א וזו"ן המלבישים זה על זה בקומה שוה בעובי, אשר בכל אחד מהם יש חמשה פרצופים כתר ואבי"ע לארכו. כי ענין ה"פ המלבישים זע"ז בעובי וכן התכללותם זה מזה העושה בכל אחד מהם ה"פ באורך, אינם תלוים כלל בשיעור הקומה של המדרגה, כי אלו נעשו בעיקר ע"י חמש הבחינות דאו"י עצמם, אלא שהאו"ח משוה קומתם זה לזה, כנ"ל. אבל שיעור הקומה של האו"ח אינו מעלה ואינו מוריד כלל בענין ההתחלקות דאורך ועובי.
באופן, שגם באבא יש פרצוף פנימי הנקרא א"א דאבא, שבו כתר ואבי"ע לארכו, והוא מלביש מפה ולמטה דפרצוף האחרון שבעובי דפרצוף הכתר, דהיינו לפרצוף נוקבא דכתר, ועליו מלבישים בקומה שוה כתר ואבי"ע דפרצוף אבא דאבא, ועליו מלבישים בקומה שוה כתר ואבי"ע דפרצוף אמא דאבא בקומה שוה. ועליו מלביש כתר ואבי"ע דז"א דאבא בקומה שוה. ועליו מלביש כתר ואבי"ע דנוקבא דאבא בקומה שוה. דהיינו ממש ע"ד שנתבאר בכ"ה פרצופי הכתר. אמנם ההפרש שביניהם הוא, כי אע"פ שחלקנו בין ה"פ דכתר המלבישים זה על זה בעובי ע"פ ההבחנות דה' בחינות דאו"י, עכ"ז נחשבים כולם לכתרים שהוא מטעם שיעור קומתם שהם כולם קומת כתר. אבל אלו כ"ה פרצופי אבא, הגם שבערכו עצמו אנו מחלקים ג"כ בין ה"פ העובי שלו ע"פ ההבחנות דאו"י, מ"מ הם כולם רק חכמות בלבד, מפני שבחינה העליונה שבהם היא קומת חכמה.
וכעד"ז באמא ובזו"ן: היינו בשלשה הפרצופים ס"ג מ"ה ב"ן דאצילות שהם נקראים אמא וזו"ן, היוצאים זה מתוך זה ע"י שלשה זווגים מיוחדים, אשר ס"ג יוצא ממסך דבחי"ב, והוא חסר ראש כלפי הע"ב. ונוקבא חסרה ראש כלפי מ"ה שהוא ז"א, כנ"ל. אמנםהן באמא והן בז"א והן בנוקבא יש בכל אחד מהם כ"ה פרצופים ע"ד שנתבאר בכתר ובע"ב. אלא כל כ"ה הפרצופים של אמא הם כולם בינות, מפני שהבחינה העליונה שבהם היא קומת בינה. וכל כ"ה הפרצופים של ז"א הם בקומת ו"ק, מפני שהבחינה העליונה שבהם היא ו"ק, וכל כ"ה הפרצופים של הנוקבא הם נוקבין בלבד, מפני שהבחינה העליונה שבהם היא קומת מלכות הנקראת קומת נה"י. ועכ"ז יש להבחין בכל אחד מהם, שה"פ שלו שבעובי המלבישים זה על זה בקומה שוה, הם נבחנים ג"כ ע"פ ההבחן שבה' בחינות דאו"י, כמ"ש לעיל בפרצוף ע"ב.
נתונים באבא, ע"ד שנזכר בא"א. וכעד"ז באמא, ובזו"ן, ובכל ג' עולמות בי"ע.
באופן ששתי הבחנות יש להבחין בכל פרצוף, כנ"ל ד' קו ד"ה שהאציל א' הוא ע"פ חמש הבחינות דאו"י, אשר הכתר שבו הוא א"ס, וחכמה שבו הוא אור נאצל בכלי דק מאד, ובינה הוא אור חסדים בשורש כלי, וז"א הכלי שלו עב יותר, ונוקבא כבר היא כלי גמור, וכן יתר ההבחנות שישנם ע"פע"ס דאו"י. והבחן זה נוהג בה"פ דכל מדרגה המלבישים זה על זה בעובי בקומה שוה, כנ"ל.
ועוד יש להבחין הבחן ב', והוא ע"פ ערכים דשיעור קומה, אשר כל כ"ה הפרצופים שבכל מדרגה נערכים ע"פ שיעור הקומה שבהם, אם המדרגה היא בקומת כתר, נחשבים כל כ"ה הפרצופים שלו לכתרים. ואם היא קומת חכמה נחשבים כל כ"ה הפרצופים לבחינת חכמות. ואם היא קומת בינהנחשבים כולם רק לבינות, ואם היא קומת ז"א נחשבים כולם לזעירין, ואם היא קומת מלכות, נחשבים כולם רק למלכיות, וכבר ידעת ששיעור הקומה אינו תלוי כלל בחמש הבחינות דאו"י, אלא רק בשיעור עביות המסך, שזווג דהכאה עם אור העליון נעשה עליו, וזכור זה.
ובכל ג' עולמות בי"ע: היינו ג' עולמות בי"ע שמתחת הפרסא דאצילות, וכמו שנתבאר בחמשה פרצופים הכוללים דאצילות, שיש בכל אחד מהם כ"ה פרצופים, הנה זה נוהג ג"כ בג' עולמות בי"ע הנמצאים מתחת הפרסא דעולם האצילות. כי בא"א דבריאה יש ה"פ א"א ואו"א וזו"ן המלבישים זע"ז בקומה שוה, אשר בכל אחד מהם יש ה"פ כתר ואבי"ע באורך. וכן באבא דבריאה יש ה"פ א"א ואו"א וזו"ן המלבישים זה על זה בקומה שוה בעובי אשר בכל אחד מהם יש ה"פ כתר ואבי"ע באורך. וכן לאמא דבריאה יש חמשה פרצופים א"א ואו"א וזו"ן המלבישים זע"ז בקומה שוה שבכל אחד מהם יש ה"פ כתר ואבי"ע באורך. ואלו שלשה הפרצופים הכוללים הם יוצאים זמ"ז בשלשה זווגים מיוחדים, והם מלבישים זה למטה מזה.
ויש לדעת, כי א"א דבריאה הוא חסר ג"ר, ואין בראש שלו אלא אור דחג"ת, ובתוך סוף של הגוף שלו אין שם אלא אור דנה"י. ומ"מ נחלק לה"פ בעובי שבכל אחד יש ה"פ באורך, כי הראש שלו נבחן לכתר שלו, והתוך שלו עד החזה נבחן לאצילות שבו, והסוף שלו מחזה ולמטה נבחן אל בי"ע שלו, וכל החמשה פרצופים שלו שבעובי מתחלקים עד"ז. ואבא דבריאה הכולל הוא ג"כ חסר ג"ר, ואור חג"ת מתלבש בראש שלו, ובתוך סוף שלו מלובש רק אור נה"י, ומ"מ נחלק לה"פ באורך ע"ד שנתבאר בא"א דבריאה. באופן, שגם באבא הכולל דבריאה יש חמשה פרצופים: כתר א"א או"א זו"ן בקומה שוה המלבישים זה על זה בעובי, אשר בכל אחד מהם יש חמשה פרצופים באורך הנקראים כתר ואבי"ע.
רנ) ונבאר לך ענין ז"א בפרטות, כי תחלה נאצל ז"א מכתר א"א, ובו כלולין כל הז"א. ואח"כ, לקח א"א שאר החלק המגיע לבחי' א"א, ויצאו כל השאר באו"א. וכעד"ז באו"א. ונמצא שבחי' בן ובת שהם זו"ן דא"א דכתר דאצילות נשארים שם, ויצאו כל שאר הבחי' דזו"נ (באו"א) בנה"י דתבונה, ואז נשארים שם זו"נ.
ופרצוף אמא דבריאה הכולל, יש לה ג"ר שלמים בקומת בינה. וגם היא יש לה חמשה פרצופים מלבישים זה את זה בקומה שוה בעובי, אשר בכל אחד מהם יש חמשה פרצופים כתר ואבי"ע באורך.
ועד"ז בפרצופים שביצירה ועשיה, כי שלשה עולמות בי"ע הם בחינת פרצוף אחד, שבריאה הוא בחינת הראש, ועולם היצירה הוא בחינת התוך, ועולם העשיה הוא בחינת נה"י וסוף. ונודע שכל מה שיש בראש כן הוא בגוף עד הטבור שנקרא תוך, וכן הוא מטבור ולמטה הנקרא סוף, ואין להאריך.
רנ) ונבאר לך ענין ז"א בפרטות כי תחילה נאצל ז"א מכתר דא"א וכו' ואח"כ לקח א"א שאר החלק המגיע לא"א וכו': זה סובב על ביאור חמשה הפרצופים הכוללים דאצילות הנזכר לעיל באות רמ"ט, שאומר שם "כאשר האציל א"א את אבא דאצילות הנה הכתר שבו לקח א"א לעצמותו ונמצאו כל החכמות נתונים באבא, וכעד"ז באמא וזו"ן", ע"ש. ועתה מבאר הרב פרצוף אחד מהם בפרטות, כדי להבין מתוכו שאר ארבעה הפרצופים הכוללים היוצאים ע"י זווגים מיוחדים וקומתן ההולכת ומתמעטת בסבת המסך, כנ"ל ד' קיד ד"ה באופן, עש"ה. ועיקר הביאור הזה בא להראות שעם כל העליות שעושים הפרצופים, מ"מ סולם המדרגות של עת אצילותם אינו משתנה לעולם.
ונתבאר לעיל ד' קו ד"ה וענין, שהרב מכנה כאן את כתר דאצילות בשם א"א, וע"ב דאצילות בשם או"א, וס"ג דאצילות בשם ישסו"ת, ע"ש טעם הדבר. ואומר "כי תחילהנאצל ז"א מכתר א"א ובו כלולים כל הז"א"
פירוש, שבעת שיצאה קומת ז"א בא"א היתה בו קומה שלימה כח"ב זו"ן. "ואח"כ לקח א"א שאר החלק המגיע לא"א ויצאו כל השאר באו"א" כלומר, בעת שנתן קומת ז"א לאו"א, לא נתן להם כל קומת ז"א עד הכתר כמו שיצאה בא"א, אלא שנתן להם מחכמה ולמטה דז"א, ובחינת הכתר דז"א נשארת בא"א עצמו. כי כמו שאבא עצמו לא יכול לקבל מבחינת כתר דא"א בעת שנאצל ממנו, כנ"ל ד' קטו ד"ה וזה, הנה מאותו הטעם אינו יכול לקבל גם מבחינת הכתר דז"א כלום, אלא מקבל מבחינת חכמה ולמטה דז"א. "וכעד"ז באו"א" כלומר, בעת שאו"א נתנו קומת ז"א לישסו"ת, לא נתנו לו רק מבחינת בינה ולמטה דז"א, ובחינת חכמה דז"א נשארת באו"א, כי ישסו"ת כולו בינות ואינו יכול לקבל מבחינת חכמה כלום. וכעד"ז כשהוציא ישסו"ת קומת ז"א ממנו למקומו דז"א, לא נתן לו אלא בחינת ו"ק דו"ק. כי הוא נחלק לב' תבונות, ובתבונה א' נשארת הבינה, ובתבונה ב' הג"ר דו"ק. באופן, שבעת שקומת ז"א יוצאת, היא יוצאת בהכרח מהוי"ה פנימאה, שהוא א"א, ועוברת דרך הפרצופים או"א וישסו"ת העליונים ממנו. נמצא עיקר ושורש הארתו, שהוא כתר חכמה בינה דז"א נשאר בעליונים ממנו, כי כתר דז"א נשאר בא"א, והכמה דז"א נשארת באו"א, ובינה דז"א נשארת בישסו"ת, ולא הגיע אליו אלא הענף בלבד, שהוא רק ו"ק דהיינו ז"א דקומת ז"א.
וזה אמרו "ונמצא שבחינת בן ובת שהם זו"ן דא"א דכתר דאצילות נשארים שם" כלומר, שבחינת כתר זו"ן נבחן בא"א לזו"ן שלו. כמ"ש לעיל דף ק"ח ד"ה וטעם, ודףקי"א ד"ה וזה ע"ש. שיצירה ועשיה דא"א הם
רנא) באופן, ששורש זו"ן, הוא אותו חלק הכתר שלהם, שהיה כלול בכתר דאצילות כנ"ל, ושאר זעירין ונוקבא של שאר עולמות ופרצופים הם הארות לבד. וכן תקיש אל שאר הפרצופים הנודעים, כנ"ל.
כתרים לזו"ן, והוא נשאר שם כנ"ל. וז"ש "ויצאו כל שאר הבחינות דזו"ן באו"א ובנה"י דתבונה ואז נשארים שם זו"ן" כלומר, אחר שיצא מא"א הוא עובר דרך או"א וישסו"ת, ונשארים בהם חכמה דזו"ן ובינה דזו"ן, ואינו מגיע למקומו רק ז"א דז"א, דהיינו ו"ק דז"א בחסר ג' ראשונות שלו שהם כתר חכמה בינה, שהשאיר בעליונים ממנו דרך עברו בהם. וז"ש "באופן ששורש זו"ן הוא אותו חלק הכתר שלהם שהיה כלול בכתר דאצילות כנ"ל ושאר זעירין ונוקבין של שאר עולמות ופרצופים הם הארות לבד". כלומר, שאין להחשיב לבחינת שורש ממש של זו"ן רק את אותו חלק זו"ן שנשאר בא"א, שהוא הכתר דאצילות, כי שורש פירושו כתר וא"ס. וכל אלו הזעירין ונוקבין שעוברים דרך שאר פרצופים ועולמות חוץ מכתר, דהיינו באו"א וישסו"ת, הם נחשבים רק להארות בלבד אל ז"א ולא שורשים ממש. כי חכמה דז"א הנשארת באו"א כבר נבחנת להארה דז"א ולא לשורש, וכן בינה דז"א הנשארת בישסו"ת נבחנת להארה ולא לשורש, וכן לכל הפרטים שהם מתחלקים בפרצופי או"א וישסו"ת, ורק מה שנשאר בכתר נקרא שורש.
וכמו שנתבאר בתחילת אצילות של זו"ן, כן הוא בכל המוחין והעליונים של זו"ן, שמכל מדרגה הבאה לז"א אינו לוקח ממנה אלא בחינות ו"ק לבד, וכתר חכמה ובינה של המדרגה נשארים בשלשה פרצופים הכוללים הקודמים אליו ע"ד הנ"ל.
רנא) תקיש אל שאר הפרצופים הנודעים: כלומר, כן כל פרצופי נרנח"י הפרטים והכוללים של ז"א המה מניחים עיקר הארותיהן בשלשה הפרצופים העליונים ממנו, כי שם נשארים כתר חכמה בינה של פרצוף המוחין, ורק ו"ק שלהם מגיע אל ז"א. והיא הנותנת שסולם המדרגות אינו משתנה לעולם. כמ"ש לעיל ד"ה וטעם ע"ש.
ומתוך שענין זה הוא ראש פנה להבנת כל המוחין והעליות של כל פרצופי אבי"ע, הכרח הוא להרחיב הדברים עד כמה שאפשר. ונודע שהרב מחשב כאן את א"א לכתר, או"א לע"ב, ישסו"ת לס"ג, וזו"ן למ"ה וב"ן. והוא, מפני שרוצה לדבר מה"פ הכוללים באצילות, שזה לא יצויר אלא אחר שז"א משיג ג"ר דנשמה, שאז מתחילים להבנות פרצופי הנוקבא מחזה ולמטה שלו אב"א. ובמצב הזה נמצא בהכרח שכבר עלה א"א לג"ר דעתיק, והוא נעשה אז פרצוף כתר דאצילות, גם או"א עלו אז לג"ר דא"א ונעשו ע"ב דאצילות, וגם ישסו"ת עלו אז למקום או"א דהיינו מגרון ולמטה דא"א ונעשו לס"ג דאצילות, וז"א עלה למקום ישסו"ת דהיינו לחזה דא"א ונעשה בחינת ו"ק אל ישסו"ת, דהיינו ו"ק דס"ג, הנבחן לנשמה דז"א. כי ז"א יש לו תמיד אותם המוחין של ישסו"ת, כי הם נבחנים לראש ז"א, וז"א לבחינת ו"ק שלהם, וע"כ בעת שישסו"ת יש לו מוחין דס"ג יש לו לז"א ג"ר דנשמה, ובעת שיש לו לישסו"ת מוחין דע"ב יש לו לז"א ג"ר דחיה, ובעת שיש לו לישסו"ת מוחין דיחידה יש לו לז"א ג"ר דיחידה, וזכור זה.