זה השער לה' צדיקים יבאו בו
ספר האילן הקדוש
המסודר ע"פ קבלת האריז"ל
מתלמידו מהרח"ו ז"ל
בלי עירוב מקבלת חברים
פעיה"ק ירושלים תובב"א
שנת ה'תשנ"ו
ספר האילן
ביאורים ומראה מקומות
ציור א'
באות א' מצויר ראש תוך סוף דפרצוף הכתר דא"ק. באות ב' ציור פרצוף ע"ב דא"ק ברת"ס, ואיך שהוא מלביש את פרצוף כתר דא"ק מפה שלו ולמטה. באות ג' ציור פרצוף ס"ג דא"ק ברת"ס ואיך שהוא מלביש על פרצוף ע"ב דא"ק מפה שלו ולמטה.
ציור א':אות א'
הוא פרצוף הכתר דא"ק, דהיינו ע"ס הראשונות שנתפשטו מא"ס ב"ה לתוך החלל אחר הצמצום, שראשו נוגע בא"ס ב"ה למעלה, וסיום רגליו הוא בנקודה האמצעית המרכזית, שהיא העוה"ז. ויש בו שלש בחינות של ע"ס, שהן ע"ס דראש, וע"ס דתוך, וע"ס דסוף.
ע"ס דראש נקראות שורשים דע"ס, כי שם ראשית התהוותן ע"י פגישת ע"ס דאו"י בסוד זווג דהכאה במסך שבמלכות דראש, המעלה ע"ס דאו"ח המלבישות לע"ס דאו"י הנמשכות שם מא"ס ב"ה. (כמ"ש בע"ח שמ"ז פ"א ע"ש) וע"ס דאו"י מסודרות ממעלה למטה, והפוכן האו"ח שהן מסודרות ממטה למעלה. המלכות דע"ס דראש נקראת פה.
ע"ס דתוך נקראות בפרצופי א"ק בשם עקודים הן בפרצוף הכתר הן בע"ב והן בס"ג. אכן בפרצוף הכתר לא היה נבדל וניכר עדיין האור העליון בעשר ספירות, וכל ההכר ביניהם היה רק בבחינות רושמים בלבד. (כמ"ש הרב בשער מטי ולא מטי פ"א בע"ח עש"ה). המלכות דע"ס דתוך נקראת בשם טבור.
ע"ס דסוף הן בחינות הסיום של כל ספירה וספירה מע"ס עד מלכות, ובספירת המלכות נפסק הפרצוף, וע"כ היא נקראת סיום רגלין.
ציור א' : אות ב'
הוא פרצוף ע"ב דא"ק, דהיינו התפשטות הב' של ע"ס מא"ס ב"ה לתוך החלל אחר הצמצום, והוא מתחיל מחכמה וחסר אור הכתר, והוא נאצל ויצא מהמלכות דראש של פרצוף הכתר הנקראת פה. ולכן הוא מלביש על פרצוף הכתר מפה שלו ולמטה עד הטבור דפרצוף הכתר.
ע"ס דראש שלו הם כמו ע"ס דראש דפרצוף הכתר דא"ק כנ"ל. מלבד שהוא חסר כתר, וענין יציאת ע"ס אלו מתבאר באורך בע"ח בשער מטי ולא מטי בפ"א ופ"ב עש"ה. ועיין בתלמוד ע"ס חלק ה' ששם נתבארו היטב דברי הרב הללו בהרחבה.
ע"ס דתוך נעשות כאן בולטות יותר מע"ס דתוך דפרצוף הכתר, מפני שבו נעשו עשר הכנסות ועשר יציאות בסדר מטי ולא מטי (כמ"ש בע"ח בשער מול"מ עש"ה, ובתע"ס חלק ה') ובספירת הכתר דע"ס דתוך יש שני כלים בשם י"ה, וכן בספירת חכמה שלהם, אבל בספירת בינה י"ה הם רק בכלי אחד. ו' הוא בכלי דיסוד וה"ת במלכות.
ע"ס דסוף הן כמו בפרצוף הכתר דא"ק, אלא שסיום רגלין שלו הוא למעלה מטבור דפרצוף הכתר.
ציור וע': אות ג'
הוא פרצוף ס"ג דא"ק, דהיינו התפשטות ג' של ע"ס מא"ס ב"ה לתוך החלל אחר הצמצום ברת"ס. והוא נאצל ויצא מן הפה דפרצוף ע"ב דא"ק, והוא מתחיל מבינה וחסר לו אור הכתר ואור החכמה, והוא מלביש מפה למטה דפרצוף ע"ב דא"ק, אבל למטה הוא ארוך יותר ממנו, כי התפשט למטה בשוה עם סיום רגלין של פרצוף כתר דא"ק.
ציור ב': אות א'
הוא המצב דפרצוף ס"ג דא"ק בעת צמצום א'. והוא כבר מובא לעיל בציור א' אות ג', אלא שנוסף כאן ההבחן של ב' פרצופים פרטיים שיצאו בו, שהם פרצוף הטעמים מפה עד הטבור ופרצוף הנקודים מטבור ולמטה. וביאורם תמצא בספר תלמוד ע"ס חלק ו' דף ש"צ ד"ה וס"ג, ע"ש כל ההמשך.
ועד כאן עוד לא היתה שום מציאות לג' עלמין בי"ע התחתונים, שהרי גם ס"ג דא"ק היה נמשך עד לנקודה דעוה"ז, ונמצא שעד לנקודה דעוה"ז היה בחינת אצילוות.
ציור ב': אות ב'
הוא מצב ס"ג דא"ק בעת צמצום ב'מטרם שנעשה הזווג בנקבי עינים להאציל את ע"ס דנקודים. אשר מסבת ירידת ס"ג למ"ה וב"ן הפנימים דא"ק, קבלה הבינה בחינת מלכות, שעי"ז, מלכות המסיימת שעמדה בנקודה דעוה"ז עלתה למקום הטבור, ומלכות המזדווגת שעמדה בפה דראש הס"ג עלתה למקום נקבי עינים דראש הס"ג, ואח"פ דראש ירדו לבחינת גוף דס"ג, ומטבור ולמטה נעשה ריקן מאור, וזהו בכללות פרצוף ס"ג.
וכן ג"כ בפרטות פרצוף נקודות דס"ג(עי' לעיל ציור ב' אות א') העומד כולו למטה מטבור, שיש בו עצמו ראש תוך סוף, הנקראים חב"ד חג"ת נהי"מ, והוא נבחן ג"כ כמו הכללות, שמלכות המסיימת עלתה לבינה דגופא הנקרא ת"ת במקום החזה שלו, ושם נסתיים קו א"ס, ומתחתיו הופרסה פרסא, כי שם נסתיים בחינת אצילות. ומשם ולמטה נעשה המקום לג' עלמין בי"ע : מן ב' שלישים תחתונים דת"ת עד סיומם נעשה עולם הבריאה. ומן נה"י נעשה עולם היצירה. וממלכות נעשה עולם העשיה. וביאור הדברים תמצא מבואר היטב לעיל בדברי הרב באות כ"ה עש"ה, ובאור פשוט שם.
ציור ב': אות ג'
הוא מצב ס"ג דא"ק בעת הזווג שנעשה בנקבי עינים, שאזן חוטם פה יצאו מבחינת ראש לגוך, כלומר למטה ממקום הזווג דראש. אמנם מתוך שאין העדר ברוחני, נבחנים כאן ב' מיני אח"פ: א', הם אח"פ במקום יציאתם, דהיינו במקומם בראש כבתחילה. ב', הם אח"פ שירדו לבחינת גוף ממש דהיינו למטה מפה דראש הס"ג, ונקראים אח"פ שלא במקום יציאתם, וכל אלו נקראים אח"פ פנימים.
ע"ס דתוך עד הטבור נקראים גם כאן בשם עקודים כמו מטרם צמצום ב', כי ע"ס שיצאו מזווג דנקבי עינים לא יכלו להתגלות, רק למטה מטבור, שהם נקראים ע"ס דנקודים,שיצאו בעיקר מחוץ לפרצוף ס"ג. אמנם פנימיותם יצאו בא"ק עצמו, ונקראים מ"ה וב"ן דא"ק, כי פנימיות ג"ר דנקודים נקרא בשם מ"ה דא"ק, ופנימיות ז"ת דנקודים נקרא ב"ן דא"ק. והם מסתיימים בנקודת הסיום דצמצום ב' הנקראת פרסא שבין אצילות לבריאה, ומתחתיו ג' עלמין בי"ע התחתונים.
ציור ב' : אות ד'
הוא פרצוף אח"פ חיצונים דס"ג דא"ק עד הטבור, ומטבור ולמטה הוא פרצוף ע"ס דנקודים המסתיימים בפרסא. ומתחת הפרסא עומדים ג' עלמין דבי"ע התחתונים.
האח"פ החיצונים נחלקים לב' בחי' אח"פ: אח"פ חיצונים במקום יציאתם, דהיינו העומדים למעלה מפה. ולאח"פ חיצונים שלא במקום יציאתם, העומדים למטה מפה עד הטבור. ובחינת ג"ר שלהם דבוקים בשפה תתאה, ונקרא בשם שבולת הזקן, וג"ר הם בעיקר אור האזן אלא גם בחינת חו"פ נכללת עמהם, והם השורשים לג"ר דנקודים, ובחינת ז"ת שלהם שהם חו"פ ממש, עומדים למטה משבולת הזקן ונמשכים עד הטבור. וכל אלו האח"פ החיצונים נקראים ג"כ בשם דיקנא דס"ג דא"ק. וביאורם בפרטות תמצא בתלמודע"ס חלק ו' דף ת"ט אות כ' ובאו"פ שם.
וע"ס דנקודים עומדים מטבור ולמטה, ג"ר שלהם הם בתיקון קוין ומלבישים למ"ה דא"ק. וז"ת שלהם הם זה תחת זה כמו בצמצום א', והם מלבישים לב"ן דא"ק. ומתחתיהם הפרסא, וג' עלמין בי"ע מתחת הפרסא.
ציור ג': אות א'
הוא מצב ה"פ א"ק שבקביעות, שמהם יצאו ה"פ מ"ה החדש הנקראים ה"פ אצילות הקבועים, אשר אחר שנתקנו לא יארע בהם עוד שום מיעוט לעולם.
גם יבואר בו ענין התחלקות כל פרצוף לכתר ואבי"ע, הנקראים גם כן : כתר ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, או יחידה חיה נשמה רוח נפש. שכל ראש עד הפה נק' בשם כתר, או יחידה. ומפה עד החזה שבכל אחד מהם נקרא בשם אצילות או ע"ב או חיה. ומחזה עד הטבור שבכל אחד נקרא בשם בריאה או נשמה או ס"ג. ומטבור ולמטה דכל אחד נק' בשם יצירה ועשיה או מ"ה וב"ן או רוח נפש.
גם יבואר בו ענין הלבשתם זה את זה, שכל אחד מלביש מפה ולמטה של העליון שלו, באופן, שראש דכל תחתון מלביש לע"ב ואצילות דעליון, וע"ב ואצילות דתחתון מלביש לס"ג ובריאה דעליונו. וס"ג ובריאה דכל תחתון מלביש למ"ה וב"ן שהוא יצירה ועשיה דעליון. ונמצא שפה דעליון הוא בחינת גלגלתא דתחתון, וחזה דעליון הוא בחינת פה לתחתון, וטבור דעליון הוא בחינת חזה לתחתון.
גם יבואר בו יציאת מ"ה החדש בכל פרצוף מה"פ אצילות והמ"ה שבפרצוף שכנגדו בא"ק.
ציור ד'
מצב ז"א בעת עליתו להשגת נשמה בערך ה"פ א"ק ופרצופי אצילות הקבועים. ואיך הוא לוקח ויונק מבריאה דב"ן דא"ק, שהוא הפרצוף שכנגדו בא"ק.
ציור ה'
מצב ז"א בעת עליתו להשגת חיה, בערך ה"פ א"ק ואצילות הקבועים. ואיך הוא יונק ולוקח מאצילות דב"ן דא"ק, שהוא הפרצוף שכנגדו בא"ק.
ציור ו'
מצב ז"א בעת עליתו להשגת יחידה, בערך ה"פ א"ק ואצילות הקבועים. ואיך הוא לוקח ויונק מראש דב"ן דא"ק, שהוא הפרצוף שכנגדו בא"ק.
ציור ז'
מצבי ה"פ אצילות בעת עליתם להשגת נשמה, בערך ה"פ א"ק הקבועים. ואיך כל אחד לוקה ויונק מפרצוף שכנגדו בא"ק.
ציור ח'
מצבי ה"פ אצילות בעת עליתם להשגת חיה, בערך ה"פ א"ק הקבועים. ואיך כל אחד לוקח ויונק מפרצוף שכנגדו בא"ק.
ציור ט'
מצבי ה"פ אצילות בעת עליתם להשגת יחידה, בערך ה"פ א"ק הקבועים. ואיך כל אחד לוקח ויונק מפרצוף שכנגדו בא"ק.
ציור י' י"א י"ב
מראה איך סולם המדרגות אינו משתנה לעולם, והמדרגות בכללותן נשארות תמיד כמו שהיו בתחילתן בעת יציאת מ"ה החדש, דהיינו כמו במצב הקביעות. כי בעת שז"א עולה ומשיג נשמה עולות אחריו כל המדרגות כולן, ה"פ א"ק ואצילות, ומשיגים כל אחד בחינת נשמה המיוחסת לו. ועד"ז בהשגת חיה דז"א והשגת יחידה דז"א.
ציור י' הוא מצב ה"פ א"ק בעת עליתם להשגת נשמה. ציור י"א הוא המצב שלהם בעת השגת חיה. ציור י"ב הוא המצב שלהם בעת השגת יחידה.