"מקובל" הוא אדם שהחליט לחפש אחר התשובות לשאלות המהותיות והקיומיות של החיים. באמצעות לימוד נכון בכתבי הקבלה המקוריים הוא פיתח בתוכו חוש נוסף, רוחני, המאפשר לו לראות בצורה מוחשית ביותר את מערכת הכוחות הנסתרת שמפעילה את המציאות ולחוות אותה במלואה.
כלפי חוץ מתנהג המקובל ככל אדם: הוא עובד לפרנסתו, לומד ומחויב למלא אחר חובותיו למשפחה ולמדינה. אך לצד המציאות היומיומית המוכרת לנו, חש המקובל ברובד נוסף של המציאות, מעין רובד פנימי יותר, שאותו האדם הרגיל אינו מסוגל לקלוט.
הדבר דומה לתמונת רקמה: בעוד שמלפנים נגלית לעינינו תמונה רקומה של בעל חיים או אגרטל צבעוני, הרי שמאחורי התמונה קיימת רשת אדירה של חוטים שמעצבת וקובעת את אופייה של התמונה שנראה כך רואה המקובל גם את המתנהל מאחורי הקלעים של תמונות חיינו.
במהלך חייו מתנהל המקובל בשני העולמות בו-זמנית - בעולם הזה ובעולם הרוחני.
מספר על כך הרב קוק, מגדולי המקובלים במאה העשרים: "כשם שהאדם צריך להתרגל אל הטבע החומרי וכוחותיו, צריך ומוכרח הוא להסתגל לחוקי הטבע הרוחני, ששולטים במציאות כולה, שהוא חלק ממנה".
כדי לעזור גם לנו להכיר את המציאות הרוחנית ולהגיע לחיים מרתקים ומלאים יותר, כתבו עבורנו המקובלים את ספריהם, כמפת דרכים שמובילה את כל המעוניין בכך - לגילוי תיבת האוצר שמצויה במרחב הרוחני.