על פי הקבלה, מהות הטבע האנושי היא הרצון ליהנות. רצון זה טבוע באדם ומניע אותו לעשות ה-כ-ו-ל כדי לספק את הדרישה, גם כאשר הדבר בא על חשבון אחרים.
למעשה, כל פעולה שהוא מבצע, מהקטנה והפשוטה ביותר ועד הגדולה והמורכבת ביותר, נועדה אך ורק כדי להגביר את ההנאה שהוא חש, או לחלופין, להמעיט את סבלו.
לכל אורך ההיסטוריה, היה זה הרצון ליהנות (האגו), שהניע את גלגלי ההתפתחות של האנושות ואף הצעיד אותה להישגים מדהימים. הרצון הגָדֵל של האדם ליהנות הוא זה שגורם לו לרוץ ללא הרף מתענוג לתענוג, ולחפש ללא הרף דרכים חדשות לספק את עצמו.
חמשת שלבי התפתחות הרצון הביאו לפיתוחן של מערכות היררכיות ששינו את המבנה החברתי-כלכלי של החברה, ובמקרים רבים היוו את הסיבה המרכזית למלחמות ולמהפכות שנחרטו בבשרה של האנושות לאורך ההיסטוריה.
הרצון לידע ולהשכלה, שהחל להתפתח בעקבות הרצונות לעושר, כבוד ושליטה, דחף אותנו לפתח את המדע, את מערכות ההשכלה, את החינוך ואת התרבות, והותיר את רשמיו המשמעותיים ביותר מתקופת הרנסנס ועד לימינו.
במילים אחרות, את דברי הימים של האנושות ניתן לסכם במקביל לדרך שעבר הרצון ליהנות (האגו) עד לזמננו. מתוך הבנה זו, נוהגים המקובלים לחלק את ההיסטוריה האנושית לחמש נקודות ציון מרכזיות, שבכל אחת מהן חלה “קפיצה" משמעותית בהתפתחות האגו. להלן תיאור קצר שלהן.