כדי להביא לעם היהודי הגולה שיטה שתסייע לו לשוב למצב הרוחני שהיה נחלתו בזמן בית המקדש, עולה המקובל הבא על בימת ההיסטוריה - גדול תלמידיו של רבי עקיבא, רבי שמעון בר-יוחאי (רשב"י).
שלוש-עשרה שנה יושבים רשב"י ובנו, רבי אלעזר, במערה קטנה בפקיעין ומכינים עצמם לכתיבת הספר שעתיד לשנות את פני ההיסטוריה.
כשהם חשים שהבשילה העת, הם יוצאים מן המערה שבה הסתתרו, מקבצים סביבם עוד תשעה מגדולי המקובלים באותה התקופה - וכך עשרה מקובלים כנגד עשר ספירות, מתיישבים במערה קטנה, חשוכה וצפופה בגליל, המשקיפה על הנוף ההררי של העיר צפת.
בשעה שמלחמות עקובות מדם מתרחשות ברחבי העולם, וחיי האדם מאבדים כל ערך, עת שליטה, כבוד ורכוש הופכים לערך עליון, מחברים עשרת המקובלים ספר על נצחיות ועל אהבה חובקת עולם - “ספר הזוהר".
ספר הספרים של הקבלה, מתגלה בפעם הראשונה לעולם ונגנז מייד על ידי מחבריו. הסיבה: הדור עדיין לא ראוי להתגלותו ברבים.
הספר, אמר רבי שמעון בר יוחאי לתלמידיו, יתגלה רק בדור שבו האנשים יתייאשו מההתפתחות האגואיסטית ויבקשו לגלות את משמעות החיים. תפקידו יהיה לסיים את תקופת החשיכה הרוחנית, את הגלות.
מאז, פותחה השיטה להתעלות רוחנית, אך היא מחכה לתקופה מיוחדת שבה יהיו בני האדם מוכשרים לממש אותה. התקופה הזו מתחילה בצפת של המאה השש-עשרה, עם המקובל הגדול הבא - רבי יצחק לוריא אשכנזי, האר"י הקדוש.