המקובלים קבעו כי כדי להתפתח רוחנית על האדם חייב להיות מעורב בחברה, לקחת חלק פעיל בכל שטחי החיים ולא להיות למדן הספון בחדרו מבוקר עד ליל. עליו לצאת לעבוד לפרנסתו ככל האזרחים, ולמלא את חובותיו למשפחתו, לצבא ולמדינה. דווקא מתוך התמודדות עם קשיי היומיום ועם החיים בעולם שלנו, לומד האדם איך לשלב נכון את התובנות שהוא סופג בחייו וכך לשפר אותם ללא הכר. זהו גם הבסיס האמיתי שעליו הוא יכול לבנות את קומתו הרוחנית.
הקבלה אוסרת על האדם להתנזר מהחיים או להגביל את עצמו בצורה כלשהי. נהפוך הוא, עליו ללמוד איך להרחיב את הרצון הטבעי לקבל הנאה שאיתו נברא, כך שיוכל ליהנות ללא גבולות. זו המטרה היחידה לשמה נברא האדם.
לימוד חכמת הקבלה מפתח את ליבו של התלמיד, וכשהלב מתפתח האדם בעצמו מרגיש מה נכון עבורו ומה לא.
כלפי חוץ לעולם יתנהג המקובל ככול בני האדם. הוא אינו עוטה על עצמו לבוש מיוחד או סממנים חיצוניים אחרים, וייחודו נובע רק מכך שהוא מרגיש בתוכו מציאות נוספת, שעדיין נסתרת מהאחרים - את חוק האהבה שעוטף את המציאות.