המקובלים, כמו כל בני האדם, נפטרו מהעולם הזה. אם כך, עולה השאלה על איזו תחושת נצחיות בדיוק אנו מדברים? כאשר המקובלים מדברים על חיים נצחיים, הם אינם מתייחסים בכך לקיום בגוף הגשמי. כוונתם היא שנשמתו של המקובל שהתעלתה עוד במהלך חייו לעולם הרוחני היא זו שממשיכה להתקיים בנצחיות. לעומת זאת, גופו הגשמי נפטר מהעולם הזה כמו גופו של כל אדם אחר.
בין שני הדברים הללו אין סתירה כלל, ולכן תחושת החיים של המקובל אינה נפסקת על ידי המוות הגשמי. חייו בעולם שלנו מסתיימים ברגע שאינו נחוץ יותר לדורו. אמנם בעולם שלנו נראה שהמקובל נפטר ואינו חי עוד, אולם נשמתו ממשיכה להתקיים בעולם הרוחני, נצחית ומלאת אהבה כמו הכוח העליון שאותו היא השיגה.