הצורך להבין אחד את השני אכן קיים בכולנו אבל לכולם ברור דבר אחד: גברים אינם מבינים נשים והן אינן מבינות את הגברים. איך מגשרים על התהום שבין שני המינים?
מה היה קורה אם גבר טיפוסי היה מתחיל לפתע לשמוע מה חושבות הנשים שסביבו? כמובן שיכולת כזו הייתה מקנה לו מספר יתרונות ברורים: הוא היה לומד איך להקסים אותן, להכיר את הסודות הכמוסים ביותר שהן מסתירות, והן מצידן היו מתמוגגות ומתפעלות מהגבר הרגיש והמתחשב שמצליח באופן כל כך מפתיע... לקרוא את מחשבותיהן. אולי בדרך כזו, הוא היה גם מוצא סוף סוף מענה לסוגיה רבת השנים שמטרידה את בני שני המינים: מה באמת נשים רוצות?
הבמאית ננסי מאיירס ("החופשה", "באהבה אין חוקים", "אבא מתארס"), עשתה מזה סרט מצליח לפני מספר שנים בכיכובם של מל גיבסון והלן האנט. איש שיווק הרגיל לעולם שבו שולטים הגברים במשרות הבכירות, מוצא עצמו תחת ניהולה של אשת פרסום מצליחה שתפסה את המשרה שבה חשק. במהלך אחד הניסויים שהוא עורך, הוא מוכה ממכת חשמל אשר גורמת לו להתעלף. מששבה אליו הכרתו, השחקן שמגלם גיבסון מגלה שהוא מסוגל לשמוע את מחשבותיהן של הנשים אשר מסביבו. בתחילה הוא נבהל מיכולתו החדשה, אך במהרה בוחר לנצלה למניעיו שלו, ולקידום מערכות היחסים שלו. כמובן, שהסרט מסתיים ברומן בין שני הגיבורים.
לא קשה לנחש שבמוחם של מרבית הזכרים שצפו בסרט, חלפה לפחות פעם אחת המחשבה: “הלוואי שהיה מכה גם בי ברק כזה". סקר דומה בקרב בנות המין היפה, יצביע ודאי על העובדה, שגם בליבן חלפה בתדירות דומה המחשבה “הלוואי שיכה ברק (או לפחות משהו דומה) בבן הזוג שלי".
גברים ממאדים ונשים מקרית גת
הצורך להבין אחד את השני אכן קיים בכולנו. מקורו בדרישה הטבעית ובצורך שאנו שותפים לו, לבנות מערכת יחסים המושתתת על הבנה הדדית. אלא שדווקא בשנים האחרונות אנו עדים לנתונים מטרידים המתפרסמים בנוגע להתפרקות התא המשפחתי, ומה שהתחיל כחוסר הבנה, מתרחב כיום לפער שאנו מתקשים לגשר עליו. והפער הוא אמיתי. הוא אמיתי כל כך, עד שהוא מצליח לפרנס תעשייה מפוארת הכוללת אינספור מדריכי "זוגיות בגרוש" שנמכרים כלחמניות טריות, ואת הסקרים שצצים חדשות לבקרים במדורי ה"יחסים" בפורטלים הפופולריים באינטרנט. וזה עוד לפני מאות כתבות המגזין בנושא, ותוכניות הטלוויזיה, והרדיו, והשאלות והתשובות.
לכולם ברור דבר אחד: גברים אינם מבינים נשים. אין להם מושג ירוק מה נשים באמת רוצות מהם, או רוצות בכלל. ואילו הנשים, מצידן, אינן מבינות מה באמת רוצה הגבר שחולק איתן את חייהן, או למה המחשב מעניין אותו יותר מהילדים, איך זה שבגילו המופלג הוא עדיין נאחז באוסף המשחקים הילדותיים שהוא מטפח בקנאות, ולמה לעזאזל הוא לא מסוגל לדבר על הרגשות שלו, אפילו רק לפעמים? וכל זה עוד לפני שמישהו אמר "גברים ממאדים ונשים מקרית גת".
אז מה עושים? איך מגשרים על התהום שנפערה בין שני המינים?
הכול תלוי בזווית הראייה
כדי שנהיה מסוגלים לשרטט את קווי המתאר לזוגית המוצלחת, עלינו לעמוד תחילה על מקורות ההבדל התהומי בין שני המינים. הבדל עתיק הנובע עוד משחר הבריאה.
הקבלה גורסת כי במציאות קיים כוח אחד בלבד, שרצונו לעשות טוב ולגרום הנאה לנבראיו. נגדיר אותו בשם ה"כוח עליון" (ולא מדובר ב"אלוהים" שעליו סיפרו לנו בבית הספר). כדי לממש את רצונו להטיב - לתת שפע, הוא ברא נברא - שיוכל לקבל את כל השפע שהוא רוצה להעניק.
אותו כוח עליון מוגדר בקבלה כתכונת הנתינה, והוא מסמל את השורש הרוחני של היסוד ה"זכרי" שבמציאות. ואילו תכונת הקבלה היא השורש הרוחני של היסוד ה"נקבי" שבמציאות.
אך הכוח העליון אינו מסתפק בבריאת “גולם" שאינו מתפתח. להיפך, הוא שואף להעניק לנברא את היכולת ליהנות בצורה מושלמת, כלומר, להגיע לאותו מעמד כמו שלו - מעמד הבורא. לשם כך, הוא מחליט “לשנות סדרי עולם", ולחולל מהפך דרמטי במציאות. כדי ללמד את הנברא איך להפוך את טבעו האגואיסטי לטבע כמו של הכוח העליון, הוא מתכנן עבור הנברא מסלול לימודים מזורז. בסוף מסלול זה, בצירוף תעודת גמר מהקולג' היוקרתי של החיים, יקבל הנברא בונוס נוסף בדמותם של שפע ותענוג בלתי מוגבלים. את הקורס התיאורטי הוא כיווץ למסלול בן כמה שנים, ואילו את החלק העיקרי בקורס - החלק המעשי, הוא מתח על פני תקופת חיים אחת לפחות...
עצמאי בשטח
כמו כל הורה מעודכן ובעל אמביציות, שחפץ שהעולל ימשיך את דרכו, גם העליון יודע שאם רוצים ש"הילד יגדל" ויהיה באמת עצמאי, על ההורה לתפוס מרחק, להניח לילד לטעות ולאפשר לו לחוות את הדברים בעצמו. לכן הוא מחליט לקחת צעד אחורה, ומשאיר את הילד לבד (לפחות למראית עין, כי הוא בכל זאת פוקח עין על המתרחש), להתפתח בכוחות עצמו. כאשר הילד ירגיש שהוא עצמאי וחופשי בעולם משלו, מנותק לחלוטין מקיום העליון, הוא יוכל לפלס את דרכו, והפעם מתוך בחירה חופשית מלחצים, אל המצב מושלם. וזהו בדיוק המצב אותו ייעד עבורו הכוח העליון מלכתחילה.
כצעד ראשון למימוש תוכניתו המתוכמת והמורכבת כאחת, מפריד הבורא את הנברא - הנשמה הכללית, לשני חצאים שונים. הוא מחליט שמעתה והלאה את החצי ה"זכרי" תאפיין תכונת הנתינה, ואת החצי ה"נקבי" תאפיין לעד תכונת הקבלה. בעקבות פעולה זו מצפה העליון, שהנברא ילמד להכיר את הקשר הנכון בין פעולת הנתינה לבין פעולת הקבלה. בהמשך מקווה העליון, שבעקבות הבנתו של הנברא את מערכת היחסים בין נתינה - לקבלה, הוא יבין את מערכת היחסים בינו לבין העליון. בשלב האחרון בתהליך זה, נחלקים שני חלקי הנברא שהופרדו - הזכרי והנקבי, למיליוני חלקיקי נשמות "גבריות ונשיות", בהתאמה, שמתלבשות בגופם של גברים ונשים בעולמנו.
"אישה פולניה" או שני הפכים שתלויים זה בזה?
זה אולי המקום שבו הגברים שבינינו יזהו את השורשים לתופעה שבעקבותיה הפכה הצעירה החייכנית שאיתה התחתנו, לרעייה "פולנייה" ולוחצת, ואילו הנשים שבינינו, יבינו סוף סוף, מדוע אותו בחור צעיר ושאפתן שהסכימו (בפזיזות) להינשא לו, המיר את עצמו לאחר מספר שנות נישואין, לגוש כבד, שעד שלא מופעל עליו לחץ פיזי מתון, הוא אינו טורח לקום ממרבצו מול הפלזמה החדשה שרכש, שלא לדבר על כך, שאם הוא כבר מתעניין במשהו מעבר לעיתון ולערוצי הספורט, זה ודאי לא "ברגשותיה"...
הסיבה לכך, מסבירים המקובלים, נעוצה בהבדלים השורשיים שבינינו, והפעם הכוונה לשורשנו הרוחני. ההבדל הזה הוא המכתיב גם את השוני במערכות הרגשיות, את הפערים בתפיסת החיים, את השוני במבנה הפיזיולוגי ועוד. אנו רסיסים ממערכות שונות, ולכן כל עוד נתאמץ לגשר על הפערים בינינו רק במישור העולם הזה, אנו מועדים להיכשל פעם אחר פעם. איננו שווים (יסלחו לנו הפמיניסטיות) בתכונותינו, ואנו גם לא אמורים להיות כאלה, אלא דווקא להשלים זה את זו, וזו את זה.
איך עושים זאת?
הדרך לזוגיות מושלמת בין בני זוג מתחילה בהבנה, כי את מערכת היחסים ביניהם הם צריכים לבסס על אותם עקרונות הקיימים בעולם הרוחני - במערכת היחסים בין הבורא לבין הנברא. רק כאשר שני החלקים, הזכרי והנקבי, משלימים זה את זה, הם מתחברים למבנה (רוחני) אחד ושלם. התוצאה בעולם הרוחני היא שהם מתמלאים באור, ואילו כאן, כשזה קורה לך ולי ולו, סתם מתפשטת לה שמחה גדולה. האיחוד בין היסודות שנפרדו יוצר הרמוניה ובונה את התנאים להתגלותו של כוח שלישי וחדש ביניהם - הכוח העליון.
לכן, לבני זוג המציבים בבסיס מערכת היחסים ביניהם מטרה נעלה יותר, קל יותר להתעלות מעל הקונפליקטים האינסופיים ששונות בינינו מזמנת לנו ברמה הגשמית. חייהם מלאי תוכן והם פועלים כיחידה אחת, או בשפת הקבלה - כלי רוחני חדש (כן, בכל זאת יש משהו בסיפור הסיר והמכסה), ובתוכו שניהם, כיחידה אחת, מקבלים שפע עליון.