"הישרדות", סדרת הריאליטי של ערוץ 10, היא דוגמה מצוינת לאיך חברה לא צריכה להתנהג כדי לשרוד בעולם שלנו. אין ספק שאם נמשיך לחיות על פי ערכי אגואיזם ותחמנות, בקרוב מאוד נמצא את עצמנו "מודחים" מכדור הארץ
“ובמילים פשוטות נאמר, שטבע כל אדם ואדם, לנצל חיי כל הבריות שבעולם לטובת עצמו... וכל ההבדל הוא רק בדרך בחירתם של האנשים: שהאחד מנצל את הבריות על ידי השגת תאוות, והשני על ידי השגת ממשלה, והשלישי על ידי השגת כבוד" (“בעל הסולם", מאמר השלום).
בשנה האחרונה ניפצה "הישרדות" את פסגת הרייטינג, והפכה למלכת השיח השבועי. כל המניפולציות האפשריות מגויסות בהצלחה כדי להשאיר אותנו נטועים עמוק בכורסה, בוהים במסך, כשהמספר 10 מחליף את המספר 22 על צג הממיר. יפים ויפות מפזזים להם בנחת על חופים חלומיים בבגדים מינימליים, תככים, מסתורין, ים כחול שלא נגמר, מתח מיני מרומז והרבה אמוציות. אלא שבגרסת הכחול-לבן של "הישרדות" בולט משהו נוסף - בשונה מהמקור האמריקאי. מעניין לראות איך חבורת ישראלים, מרביתם צעירים שעד לא מזמן שירתו ביחידות עילית וחונכו שם על ערכים כמו עזרה הדדית וחברות, עוברים סדרת מצבים שמגלה את פרצופם - פרצופנו - האמיתי.
כל מי שצפה בסדרה אינו יכול להתעלם מהאופן הישיר, לעתים בוטה, שבו הרצון האגואיסטי לנצח את האחרים טורף את הכול. ברגע שאחד המתמודדים חש סיכון המרחף מעל סיכויו לממש את החלום האמריקאי, הוא יעשה הכול כדי לדרוך על "חבריו", ויחייך כל הדרך אל הג'יפ ואל מיליון הדולר.
כשהמשחק הגיע לשלב שבו ההישרדות הפכה אישית, פרצופם האמיתי של המתחרים נחשף שוב לעיני כול, ואמירות כגון: "כל אחד חושב איך הוא יתקדם קדימה" ו"אני רוצה לראות איך אני מתקדם באופן אישי", שזפו את המרקע. סיכם את הנושא הוגה הדעות החדש - "השורד הפופולרי ביותר", נועם - כשהצהיר בסוף אחד הפרקים: "יותר קל להיות לבד על אי המתים, מאשר עם חברים שמנסים לאכול אותך".
המקור לפופולריות של הסדרה ברור, אבל אם ננסה להעפיל מעל ל"פופיק של ויקה", הסדרה תעורר בנו שאלות קצת יותר עמוקות, כמו: מה זה אומר עלינו, ישראל מודל 2008, כחברה? או לאן נעלמו ערכים כמו: אהבת הזולת, תרומה לחברה, התנדבות ויושר, שפעם ייחדו אותנו? מילים ארכאיות, שנשמעות עכשיו כל כך... רחוקות.
פרצופה של המדינה
"אילו היו רק אנשים רשעים המבצעים אי שם את מעשיהם הרעים, וכל מה שצריך הוא להפרידם מאתנו ולהשמידם. אך הגבול שבין טוב לרע עובר בלבו של כל בן אנוש, ומי ירצה להרוס חלק מלבו שלו?" (אלכסנדר סולז'ניצין, “ארכיפלג גולאג").
“הישרדות" משקפת במידה רבה את החיים העכשוויים בישראל. ולאו דווקא בהקשר הביטחוני-כלכלי הברור, אלא בעיקר “בזכות" ערכי תכנית הריאליטי המצליחה.
כבר אמרו שאנו חיים בשתי מדינות, באחת נופלים קסאמים בקצב העליות והירידות בבורסה, ומשפחות חיות מתחת לקו העוני, ואילו השנייה מתמוגגת וחוגגת כמיטב האמרה “אכול ושתה כי מחר נמות". לתושבי האחת ממש לא אכפת מתושבי המדינה השנייה. להיפך, נדמה כי ערכים חדשים מבית היוצר של הקפיטליזם האמריקאי מצאו להם פינה חמה כל כך בלבנו, עד כי נדמה כי היו כאן תמיד. “רק התחמן שורד", “נצל את הזולת עד תום" וכיוצא באלה, משמשים בהצלחה בסדרת הטלוויזיה של עם ישראל, אבל גם בחיי היומיום של כל אחד מאתנו. הרדיפה אחר ממון, כוח ופרסום השתלטה על לב הזירה הישראלית, והמטרה כבר מזמן מקדשת כל אמצעי. המערכות החברתיות קורסות, החינוך (או מה שנשאר ממנו) נמצא במגמת הידרדרות מתמדת, הון קונה שלטון ולהיפך.
את עומק המשבר (שאנו שקועים בו עד צוואר) מסמלות אולי יותר מכול ממשלות ישראל. שרים בלי תיק אבל עם תיק במשטרה, ראשי ממשלות תחת אזהרה מתמדת של ועדות חקירה ובתי משפט, שר ביטחון שהוא גם איש עסקים, ומי בכלל זוכר שפעם הדיחו כאן נשיא עקב ניצול מיני או אונס או שניהם... חוויות אלה הפכו כבר מזמן לתופעה טבעית סביב מדורת השבט הישראלית. ואכן, ב"רומא המודרנית" - בירת המזרח התיכון, ה"הישרדות" חוגגת במלוא הדרה, והיא כבר מזמן חצתה את גבולות מסך הטלוויזיה.
אין חדש תחת השמש
בראשית שנות השלושים של המאה הקודמת פרסם מחבר פירוש הסולם לספר הזוהר, הרב יהודה אשלג, סדרת חיבורים קבליים לקהל הרחב. בסדרה זו קבע אשלג כי האדם, מטבעו, אגואיסט. השאיפה לאושר שנטועה בלב כל אחד מאתנו דוחפת אותנו להשיג אותו, גם אם זה על חשבון האחר. טבע אגואיסטי זה הוא שגורם לאדם ליהנות כשהוא מגלה שיש לו יותר מלסובבים אותו, ולסבול כשהוא רואה שהאחרים מצליחים יותר ממנו.
כבר אז חזה "בעל הסולם", כי השאיפה הבלתי נשלטת להיות "יותר" מהאחר, עתידה להוביל אותנו אל פי שוקת שבורה... גם פרופ' דניאל גילברט, מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת הארוורד, מחזק את דברי אשלג בריאיון שהעניק לאחרונה, כאשר ציין ש"הקנאה היא אחת הסיבות המרכזיות להיעדר האושר בחברה המודרנית".
אולם אם כך הם פני הדברים, והתכונה האגואיסטית הטבועה עמוק בכל אחד ואחת מאתנו היא הסיבה המרכזית לאובדן הדרך המוסרי-חינוכי-תרבותי שמאפיין את החיים האנושיים, עולה החשש שמא, במוקדם או במאוחר, "נדיח" את עצמנו מעל פני האדמה. אל דאגה, מרגיע אותנו "בעל הסולם", יש מוצא. כבר למעלה מחמשת אלפים שנים קיים מדריך לשורד הרוחני. אבל כדי "לשרוד", עלינו להבין את ההגיון העומד בבסיס החוקים המנהלים את מערכת הטבע, ולממש אותם בחברה האנושית.
שיטתו של ראשון השורדים
לשם כך לקח "בעל הסולם" את שיטתו של ראשון השורדים בהיסטוריה האנושית - אברהם אבינו - התאים אותה לזמננו, ופרשׂ אותה כמשנה חברתית מקפת. הוא חילק את משנתו לשלושה שלבים עיקריים:
כדי להביא לשינוי המיוחל עלינו לגלות תחילה את הרע שבקרבנו. כלומר, לגלות עד כמה אנו רחוקים זה מזה, ולהבין שהמחשבה על עצמנו ועל תועלתנו בלבד היא זו שמונעת מאתנו להגיע לקיום מאושר. ההבנה שמערכת הקשרים האגואיסטית שייסדנו היא מקור הרוע, ותחושה של צער אמיתי מכך, בכוחם להתחיל להניע תהליך של שינוי.
בשלב הבא, המשיך והסביר אשלג, יהיה עלינו לשנות את סולם הערכים החברתי - מחברה שמקדשת וממליכה את האגו בראשה, לחברה שבה ערכים כמו אהבה ונתינה לזולת הם החשובים. אחד האמצעים שיכול לסייע לכך הוא יצירת מערכת המתגמלת בפומבי את מי שנוהג בהתאם לערכים אלה. כפי שכיום אנו מעניקים פרסים עבור הישגים אישיים, עלינו לעודד את התרומה לחברה כערך מרכזי. הצורך הטבעי שקיים בכל אחד מאתנו להיות חלק מהחברה ולקבל ממנה חיזוקים, ישפיע עלינו ליישם את ערכיה.
לאחר שנשלים את שני השלבים הראשונים, נהיה בשלים למימוש אחד מעקרונות היסוד הקבליים - עקרון הערבות.
נוכל לוותר על הדאגה הבלתי פוסקת לטובתנו האישית רק אם יהיו אחרים שידאגו לנו באותה מידה של אחריות שבה נדאג להם, בדומה למשפחה קטנה שבה איש דואג לרעהו.
אמנם מימוש עקרונות אלה נראה ממבט ראשון כמו משימה בלתי אפשרית, אולם אם נשכיל להבין את טבע האדם, ובעיקר את ההשפעה המכרעת של החברה על האדם, וננצל זאת כדי לשפר את האדם, אזי החזון יוכל להפוך במהרה למציאות. כך נקל על האדם לבנות יחס שונה לסובבים אותו, וכשנחדש את הקשר בינינו, נקבל לכך גם תמיכה מחוקי הטבע - מהבורא.
רק כך נוכל להתגבר על התקופה הלא קלה שפוקדת אותנו כיום ולאפשר ולתכונת הדאגה והאהבה לזולת להתגלות בנינו שנית.
חוות דעת מקצועית: נשליך עוד קיסם למדורה?
עמית שלו, במאי ומפיק טלוויזיה ומרצה לקולנוע במכללת תל-חי
מפליא לראות את זה בכל פעם מחדש.
זה היה המצב עם כל הכוכבים והרקדנים שנולדו להם, וזה המצב גם עם הישרדות - עוד פורמט מלוקק ומנצח של טלוויזיה מסחרית מֶיְד אִין אמריקה. והרי התכנית היא "הלחם והחמאה" של הטלוויזיה המסחרית, כלומר, היא הגזע העבה ביותר שבוער במדורת השבט. ובמדורת השבט יש שני חוקים מרכזיים:
החוק הראשון - המדורה חייבת לבעור, וחזק. כי אם יש אש, אז נבוא להתחמם, ואם אין - אז נלך לחפש מקום חם יותר, סקסי יותר, מקום שבו הביקיני זעיר יותר, המשימות מוטרפות יותר והיצרים והתככים גדולים יותר.
החוק השני - חייב להיות שבט סביב המדורה. ואמנם, הפעם "עם ישראל" התכנס בהמוניו, מרוח בצבעי מלחמה לחינגה המהבילה מול הסאגה שמרצדת בפריים טיים.
"היו ימים", נאנחים הזקנים, שהייתה מדורה אחת, וכולם שרו ורקדו בשחור-לבן. זה היה יותר מערוץ. "ערוץ 1" משקף תקופה שבה התחרותיות, החמדנות, הציניות, הייאוש, המניפולטיביות, הריקנות והתאוותנות היו קיימות, אבל עדיין בקטן, כולה, ענפים דקיקים במדורה. היום, אותם ענפים דקים נהיו גזעים שבוערים במדורה שסביבה רוקדים כולם - ה"רייטינג". אותו "רייטינג" שמבטיח כסף, שליטה, עוצמה, תהילה ויהירות. שממליך מלכים ליום אחד, ומוריד אותם באותה המהירות. והציבור, אח הציבור. "הציבור מטומטם, ולכן הציבור משלם" פסק בזעם הטרובדור. ואין כאן מה להתחסד. זו המציאות, אלו הם תכניה, זה השבט (ג'יבארו או סבאנה?) וזו מדורתנו.
על האש נחרכים בריחות משכרים גופיהם החטובים ומלאי התאווה של דוגמנים ודוגמניות לרגע, לצד ידוענים שיובאו מקרית גת או מגדרה, והכול מתובל בשפריצים של אקטואליה צהבהבה, נגיעות של דם, קורט אלימות וטאץ' שמנוני. הכול מותר, כטוב ליבם של המפיקים המניפולטיביים שרוקחים את העיסות הדביקות האלה.
והנה עוד עונה שתיים, האש תדעך, והשבט ינדוד בנהמות גרגרניות ובשאגות מהמדורה של ערוץ 10 למדורה של ערוץ 2, שם ילכו הפעם "עד הסוף", ויצלו על האש ילדים קטנים בריאליטי החדש ופורץ הגבולות "בעל זבוב - הגרסה האמיתית".
אז אולי אני ארכאי, ומתוקף היותי במאי וצלם, יש שיאמרו משוחד, אבל בעיני, המדיום הטלוויזיוני חשוב. כי יש לו יכולת, מסוימת, להקנות ערכים, לעצב דעת קהל, ללכד ולחבר את השבט. מפליא אותי לראות את הטבע האנושי (כן כן, גם הטבע שלי) משתקף כך בעוצמה מעוררת הרהור דרך המסך. והרי עם נתוני הצפייה וההיסטריה הציבורית, אין מה להתווכח. זה כנראה מה שהקהל רוצה בסוף יום העבודה שלו. אבל האם זה באמת מה שאנחנו רוצים לראות? ואולי הגיע הזמן לנסות ולעצב כאן מציאות אחרת? מציאות שיש בה גם קצת חום, הרמוניה ואהבה.
"לא, זה לא מוֹכֵר", יגידו קברניטי הטלוויזיה.
לא נורא. שיגידו.
הישרדות - מורה נבוכים
כללי:
הישרדות היא פורמט של משחק ריאליטי טלוויזיוני מצליח, שגרסאותיה מופקות במדינות רבות. הגרסה המקורית הייתה דווקא שבדית, והיא הופקה ב-1997 תחת השם"Expedition:Robinson".
הגרסה האמריקאית, המוכרת יותר, הוקרנה לראשונה בשנת 2000 ומשודרת מאז ללא הפסקה, כאשר בכל שנה משודרות שתי עונות.
הגרסה הישראלית, שזכתה לשם “הישרדות 10", החלה להצטלם ביוני 2007 ושודרה לראשונה בחמש עשרה לדצמבר 2007 בערוץ 10. התכנית הופקה על ידי חברת הפקות ישראלית וחברת הפקות מקומית, וכללה כמאה אנשי הפקה ישראליים וכמאתיים אנשי הפקה מקומיים. עלות התכנית שישה מיליון דולר.
המקום:
הסדרה צולמה ב רפובליקה הדומיניקניתבמשך חמישים ושניים יום.
המשחק:
המשחק מחולק לשני שלבים.
בשלב הראשון: עשרים מתמודדים נחלקים לשני שבטים, שחיים באזורים שונים ומתחרים זה בזה, באתגרים ומשימות שונות הדורשות: כושר גופני, חשיבה, עבודה קבוצתית, מיומנות וכוח רצון.
בשלב השני: מתמזגים שני השבטים והתחרות הופכת להיות אישית.
הפרס:
מיליון שקלים ורכב שטח יוקרתי.
הגמר:
בשבט טאיינו נשארו שלושת המתמודדים האחרונים: נעמה, מרינה ודן. נעם, מתמודד נוסף שהודח אך שהה על 'אי המתים', זכה גם הוא להצטרף אליהם לימים האחרונים של המשחק. הגמר הגדול שודר מהיכל נוקיה בשני חלקים ב-10 וב-17 במאי, והשורדת האחרונה נבחרה ע"י חבר המושבעים שהורכב מחברי השבט שהודחו לאחר האיחוד של שבט טאיינו.