מאבקי שליטה וכוח, התנוונות, איבוד ערכים - מצלצל לכם מוכר? חג החנוכה הוא הזדמנות פז ללמוד מה המקור למחלה ואיפה התרופה
השנה היא 167 לפנה"ס. עננים שחורים מכסים במהירות את שמי יהודה. שורה ארוכה של גזירות נוחתת על ראשם של היהודים, והארץ כולה רועדת. החיים תחת השלטון היווני והניסיון להתמודד עם גזירותיו של אנטיוכוס קשים. אלה הם ימים של מאבק על שטח, על אוטונומיה דתית ועל תרבות. אבל כל אלה נמצאים בצילו של המשבר האמיתי: אובדן החיבור בין שכבות העם השונות, שהולך ומתרחב לשסע פנימי הקורע את העם.
ארץ ישראל, רגע לפני פרוץ מרד החשמונאים, מצויה בעיצומו של תהליך התייוונות מקיף, ובירושלים כבר מתגבשת חברה יהודית הלניסטית על כל סממניה. ערכי האחדות ואהבת הזולת, שאפיינו עד אז את החיים ביהודה מפנים את מקומם, והשכל התועלתני והקר, שמסמלת תרבות יוון, משתלט על הזירה. המרקם העדין של שוויון יחסי בין שכבות העם השונות שנשמר עד אז במאמץ רב נסדק, והבדלי מעמדות נפערים בקרב העם. הפילוג הולך ומחריף והמצב הרוחני מידרדר עד כדי כך, שאפילו משרת הכוהן הגדול נמכרת למרבה במחיר. על רקע המציאות הקשה הזו, ורגע לפני שיגיע המצב לנקודת האל חזור, מתרחש המפנה המיוחל - מתתיהו וחמשת בניו מחליטים לצאת למאבק על עתידו של העם. הם יוצאים למלחמה על הרוח.
מלחמה על הרוח
ההסבר הקבלי לאירועים שונה מהפרשנות ההיסטורית וחושף רבדים נוספים ממנו. על פי הסבר זה התמקדה מלחמתם של החשמונאים בניסיון לאחות את השסע הפנימי שהלך וקרע את העם ובהשבת החיבור שאבד בזמן הכיבוש היווני. למעשה, המלחמה על השטח ועל שימור התרבות הייתה רק ביטוי חיצוני למלחמה האמיתית. מתתיהו וחמשת בניו המקובלים ראו כיצד העם מאבד את הערכים הרוחניים הייחודיים לו, וממרום השגתם הרוחנית הבינו שקיים קשר ישיר בין הלכידות הפנימית של העם לבין התוצאות: כשאנו מאוחדים, אין כוח שיכול להתייצב כנגדנו, אולם כשהפירוד מכרסם בנו, אנו מאבדים כיוון, נופלים, ואפילו מתרסקים.
"הכיבוש והניצחון הלאומי לא היה רק הצלת אדמתנו, כי אם הצלת רוחנו ונשמתנו" (הרב קוק, מאמרי הראי"ה, עמ' 478).
לא במקרה כוון עיקר המאבק נגד המתייוונים - אותם יהודים שנהו אחרי תרבות יוון. המתיוונים, שנמשכו אחר הפילוסופיה, והתרבות שהטיפה לדאגה אגואיסטית, איש-איש לעצמו, נטשו את הערכים שאפיינו את החברה החשמונאית עד אז והחליפו את הדאגה לזולת ולטובת האומה, בהישגיות אישית. במצב הזה, לחשמונאים לא נותרה ברירה אלא לצאת למלחמה שבה מתמודדת רוח האחדות, החיבור והאהבה כנגד הפילוג והמחשבה האגואיסטית על טובת העצמי בלבד.
בימים ההם בזמן הזה
2,173 שנים חלפו מאז, ונראה שגם היום איננו רחוקים מהמצב שבו הייתה יהודה של המאה השנייה לפני הספירה. על אף שהקמנו מדינה עצמאית לתפארת, אנו עדיין מפורדים ושרויים בגלות רוחנית. המושגים "גלות" ו"גאולה" במשמעותם הקבלית, הם מושגים רוחניים המעידים על דרגת הקשר הפנימי, הכן והחם בין חלקי העם השונים. ברומטר האחדות הוא אחד מצורות המדידה של הדרגה הרוחנית של האומה, ולצערנו, בישראל בת השישים קשה למצוא אותה.
כאז, כן היום, המלחמה שבפניה אנו ניצבים היא מלחמה על הרוח. הגיע הזמן להפנים את העובדה שהפתרון יבוא מאיתנו - משדרות העם, ולא מההנהגה שדואגת לאינטרסים הצרים ולכיסא הרם שעליו יושב כל אחד מאנשיה. האויב האמיתי נמצא בתוכנו והצליח להשחית במשך אלפיים השנים האחרונות את מערכות היחסים שהקמנו בינינו. השינוי טמון בניסיון ובמאמץ להתחבר לחברה אחת ומאוחדת. כאז, כן היום, מלחמתם של המכבים עדיין תקפה.