פייסבוּק היא הרשת החברתית המצליחה בעולם. מדי יום גולשים בה מיליוני אנשים בכל העולם, והיא מספקת חידושים והפתעות. אבל מאחורי המספרים וההצלחה עולה שאלה אחת, למה אנו מעדיפים לנהל את הקשרים החברתיים שלנו דרך מסך המחשב, במקום לצאת החוצה ופשוט להיפגש?
בשנה האחרונה נדמה שסם חדש וטרנדי השתלט על האנושות, בעיקר זו המבלה חלקים גדולים משעות יומה מול מסך המחשב. כולם מצרפים חברים, משחקים באפליקציות חדשות, מעלים ומורידים תמונות, מצטלמים, מכירים, מדווחים על מה שעובר עליהם, מדברים און ליין ומה לא?
גולשים רבים מודים ומתוודים שהרשת 'תפסה' אותם, ושהם משקיעים שעות רבות מזמנם בין דפֶּיהָ, אחרים מדווחים על סימנים של התמכרות. האם פייסבוק מספקת צורך חברתי אמיתי, כלומר, אמצעי להגדיל את מעגל החברים? האם היא במה מוסווית לאתר היכרויות, או אולי קרש קפיצה להתפתחות עסקית?
עדיין לא ניתן לענות על השאלות האלה בבירור, אבל דבר אחד בטוח, פייסבוק היא עוד דרך לברוח מהמציאות אל עולם דמיוני, שכל אחד יכול למצוא בו עשרות ולעתים אף מאות חברים. עולם יפה יותר, מרוחק במידה מספקת, לא פולשני מדי, שבו אפילו התמונות שאני מציג כבר עברו טיפול פוטושופ שמאפשר לי להיראות ללא הפגמים שאני כל כך שונא. עולם שאין בו (עדיין) חיכוכים חברתיים, והדבר הכי כואב שעלול לקרות לי במשך היום, זה שלא יצאו לי תמונות יפות מהמסיבה של אתמול, או שמישהו ישליך עליי שקיות מים וירטואליות.
אך האם האשליה שמספקות הרשתות החברתיות, ופייסבוק בראשן, כל כך גדולה, שהן מצליחות להוות תחליף מספק ליצירת קשרים חברתיים בסגנון הישן? אתם יודעים: כשממש מדברים, נפגשים או מתחבקים עם אנשים אחרים? ואולי פשוט קשה לנו להתמודד עם הדבר האמיתי, ומסך המחשב מספק לנו את ההגנה הנחוצה כדי להיפתח?
אנחנו יצורים אנושיים, וכיצורים שנבראו רק על מנת ליהנות, אנחנו אוהבים ללטף לעצמנו את האגו ולהראות לעולם כמה אנחנו יפים, נבונים, חכמים ומוקפים חברים. הרשתות החברתיות מספקת לנו במה מצוינת לעשות את זה; גם לראות את כל העולם ואשתו, וגם להיראות הכי טוב שאפשר. להיות גדולים מהחיים, עם תמונות יפות, פרגונים, חיזורים והרבה עניין, שאולי, רק אולי, מסתיר צורך אחר, אמיתי.
מחוברים בניתוק
חכמת הקבלה עוסקת רבות בקשר בין בני האדם. לפיה, על מנת להבין את מהות הקשר בינינו, עלינו להכיר את שורש הקשר הזה. על פי המקובלים, היינו מחוברים פעם לנשמה כללית אחת, גוף אדיר שמורכב מאינספור תאים שמקיימים ביניהם קשר הדדי ורציף. בשלב מסוים, נשברה נשמה כללית זו לאינספור חלקים, שהם... אנחנו. אלא שעם שבירתה איבדנו לחלוטין את תחושת הקשר בינינו. ומאז אנחנו לא מפסיקים לחפש תחליפים לאותה הרגשה שלמה שחווינו פעם. למעשה, בכל המערכות החברתיות שיצרנו, ישנו ניסיון בלתי מודע לחפש אחר הדרך לשחזר את אותו קשר נעלם, אותו זיכרון ישן.
שחקן מפתח מרכזי הנושא באחריות לנתק בין חלקי הנשמה הכללית, הוא האגו. כן, אותו אגו שמנמן שרק הולך ותופח לו בנחת במהלך השנים, מגיע בימינו לשיאים חדשים. הוא מוביל אותנו להישגים מעוררי השתאות, אך פוער בליבנו חלל עמוק ומחריב ביסודיות ובהצלחה כל קשר אנושי וחם שאנו מנסים לייסד. הוא מפתח בנו תחושת ניתוק וריחוק, מעצים בנו את התחושה שאנו תלויים באחרים על מנת למלא את צרכינו, ודוחף אותנו לנצל את הסובבים, להשתמש בהם לתועלתנו, וכשהם אינם מספקים לנו תועלת עוד, אנו מעדיפים שייעלמו.
לכאורה היינו יכולים להיפרד זה מזה ולחיות לעד בניתוק... אלא שהטבע פועל קצת אחרת. אחד התהליכים החשובים ביותר שהתפתחו בעשר השנים האחרונות, הוא הגלובליזציה. ופה מסתבך המצב.
הגלובליזציה (מלטינית - גלובוס, כדור הארץ) מרחיבה ומפתחת קשרים בין מדינות, חברות ויחידים ויוצרת שילובים שונים בין כלכלות, תרבויות ותנועות ברחבי העולם. כתוצאה מכך מוצרים, בני אדם, כסף וטכנולוגיה חוצים גבולות לאומיים בקצב מהיר, ונוצרת קהילה רחבה המשולבת בשוק אחד. כולנו הופכים מחוברים זה לזה - פוליטית, כלכלית, חברתית, אקולוגית, תרבותית... ומצד שני, האגו שמתעצם פועל ללא הרף לנתק אותנו זה מזה, ומקשה עלינו לקבל את העובדה שאנו מחוברים ותלויים זה בזה. ה'ביחד' הזה שכאילו נכפה עלינו, לוחץ ומעיק וגורם לנו לנסות להתנגד ולהתכחש לאותו החיבור שכורך אותנו יחדיו. אם להגדיר את המצב בצורה מדויקת יותר, הרי שאנו כבולים זה לזה, בקשרים שאיננו יכולים להתיר.
למעשה, פועלים כאן שני רצונות קוטביים בו-זמנית: מצד אחד - רצון להיות עם כולם, ומצד שני - רצון להישאר מוגנים בחלקת האלוהים הקטנה שלנו.
הקוטביות הזו חושפת צורך לחיבור אמיתי, חיבור שלא ניתן לקיים דרך חוטים או מדיה וירטואלית, אלא רק על ידי שדרוג רשת הקשרים בינינו לקשר עמוק ופנימי יותר.
נשמה, נהיה בקשר
העידן שבו אנו חיים הוא שלב הכנה מתקדם בהתפתחותה של האנושות. בסוף התהליך ניצבת המטרה להתאחד שוב כנשמה אחת. אנחנו קרובים מתמיד להבנה כי מהות העולם איננה החומר, אלא הידע האינסופי שמנהל את כל מה שמתרחש סביבנו. חכמת הקבלה מראה את הדרך להתחברות אמיתית, המבוססת על שפה פנימית המשותפת לכולם. בעל הסולם מסביר במאמריו ובספריו כי כדי להגיע ליחסים כאלה בינינו, נדרש שינוי יסודי בתפיסת המציאות שלנו. בלב ליבו של התהליך נמצא הצורך לשנות את הטבע האגואיסטי שאיתו נולדנו, לתכונת הנתינה לזולת.
אבל כיצד נוכל לוותר על הדאגה לעצמנו? ואם לא נדאג לעצמנו, מי ידאג לנו?
במאמר "מתן תורה" מבהיר בעל הסולם, כי על הדאגה הבלתי פוסקת הזו נוכל לוותר רק אם יהיו אחרים שידאגו לנו, באותה דרך שאנו נדאג להם, כמו במשפחה קטנה שבה איש דואג לרעהו. למערכת היחסים החמה הזאת קוראים ערבות, ובני אדם שבונים מערכת קשרים המבוססת על ערבות, נפטרים מהדאגה לעצמם, וזוכים לחוות מציאות חדשה.
בינתיים, אנחנו - חברי האנושות שעוד לא הגיעו לכך, יושבים מאחורי הצג, אלמוניים ומשוחררים כאחד, חושפים רגשות בזהות בדויה, נזהרים שלא לעשות זאת בפומבי (פן ניפגע) ומוצאים מפלט לרגע. השלב הבא יהיה להוריד את המסכות ולהתחבר באמת, בלבבות.
פייסבוק - תעודת זהות
מייסד פייסבוק הוא מארק אליוט צוקרברג, שהגה את הרעיון (ויש אומרים - העתיק בלי בושה) שעה שהיה סטודנט בהארוורד. פייסבוק עלתה לאוויר בארבעה בפברואר 2004, בתחילה כרשת הפתוחה לסטודנטים באוניברסיטת הארוורד בלבד. רק לאחר כשנתיים וחצי נפתחה "פייסבוק" לציבור הרחב.
מספר המשתמשים הפעילים בפייסבוק עומד על למעלה מ-69 מיליון, מתוכם למעלה מ-400 אלף ישראלים ובכל יום נוצרים 250 אלף חשבונות חדשים באתר ברחבי העולם.
שוויה האסטרונומי טיפס ל-15 מיליארד דולר בקירוב! אמנם על הנייר עדיין, ובכל זאת...
אבל מה עושים שם?
פותחים כרטיס אישי ומעצבים אותו.
אוספים חברים.
שולחים הודעות ומצ'טטים זה עם זה.
מעלים תמונות וקבצי ווידאו.
קונים מתנות ווירטואליות אחד לשני, ומדביקים אותן על הקיר הווירטואלי שלכם.
מזמינים אחד את השני להיפגש ברשת למטרות עסקיות או חברתיות.
חוברים אל “קהילות" או קבוצות דיון בינלאומיות.
אפליקציות (יישומים אפשריים):
אלפי אפשרויות להורדה ללא תשלום - החל מאפליקציות מסנג'ר, מוזיקה ומשחקים, וכלה במבחני אישיות מורכבים דוגמת “בחן איזו דמות אתה בהישרדות".
אירועים:
דרך אפליקציית האירועים תוכלו להתחבר ללוח שנה, כך לא תפספסו את יום ההולדת של שרון, שישבה לידכם בכיתה ב' (היום נשואה פלוס ילד), את פסטיבל החומוס השנתי ואת ערב השירה בציבור עם שרה'לה שרון.
אבל צריך לקחת בחשבון ש:
כל צעד שלכם נרשם באתר. כך יוכלו כולם לראות אם שיניתם סטטוס בפרופיל האישי, הערתם על תמונה של מישהי שהיא נראית מצוין, או הצטרפתם לקבוצת "התנועה לביטול העיר פתח תקווה".
המידע האישי שלכם מתנייד ברשת ללא כל בקרה אמיתית מצידכם (כבר היום פייסבוק מאגדת ג'יגות על גבי ג'יגות של מידע אישי יקר ערך על הגולשים, שיכול לעניין מאוד חברות שיווק שונות, למשל).
כמויות בלתי נסבלות של מידע, הטרדות ובלבולי מוח יישלחו אליכם ממשתמשים אחרים בפייסבוק ("היי גילי, למדנו יחד בכיתה ג' וגיליתי אותך מחדש בפייסבוק...").
בעלי נטייה להתמכרות עלולים למצוא שמרוב שהשקיעו אנרגיה בלמצוא את החברים מהטירונות (או גרוע יותר - מגן חדווה), החברים האמיתיים כבר לא מתקשרים.