צ'רלי צ'פלין דימה את העולם המודרני למכונה אדירה בה אנו פרטים קטנים ונשכחים, גם בעל הסולם מדמה אותנו לגלגלי שיניים באותה מכונה, אך עם פירוש לגמרי אחר
צ'רלי צ'פלין, האיש עם המקל והמגבעת, עשה סרטים עוד בתקופה שהסרט היה אילם.
כן, היו זמנים שבהם סרטים לא דיברו, כמעט שלא הוציאו הגה. אבל הסרטים של צ'פלין דיברו גם דיברו. כל תנועה, מצמוץ בעיניים או משיכה קטנה בשפם, היו מלאים בשפה אישית ומיוחדת, עשירים בהומור נפלא וברגש. הסרטים אמנם היו אלמים, אבל כל העולם דיבר עליהם.
בסרטו המפורסם "זמנים מודרניים" משנת 1936, מתאר צ'פלין את עלילותיו של נווד המחפש את דרכו במציאות הקשה והמבולבלת של תקופת השפל הכלכלי הגדול באמריקה. במהלך חיפושיו הוא נקלע לפס הייצור של מפעל מפלצתי הנראה כמו בית סוהר ענק. מתוך מאמץ לעמוד בקצב העבודה המטורף במפעל, הוא מוצא עצמו נבלע, הלכה למעשה, אל תוך המכונה שאותה הוא אמור לתפעל. באחת הסצנות הבלתי נשכחות מתוך הסרט, נראית דמותו הגמלונית של צ'פלין מתפתלת בנון-שלנטיות, הלוך ושוב בין גלגלי השיניים העצומים של המכונה, בעודו מנסה נואשות להשלים את משימתו הבלתי גמורה.
חופשי ומאושר
צ'פלין ו"זמנים מודרניים" שלו, הקדימו את זמנם. בדרכו הגאונית נעץ צ'פלין סיכות דקות של ספק בתוך בלון התקוות המנופח והיומרני של המודרניזציה. הוא היה בין הראשונים שהעלו את השאלה: האם הקִדמה באמת עושה אותנו לאנשים חופשיים ומאושרים יותר?
מסרטו הנוקב עולה תשובה ברורה.
שבעים ואחת שנים אחרי סרטו המופתי של צ'פלין, מוצאת את עצמה אמריקה הגאה, החזקה, מי שחרטה על דגלה את עקרונות החירות והדמוקרטיה, ואפילו הציבה את פסל החירות המפורסם, במשבר מתמשך והולך. איש אינו מצפה מהטכנולוגיה והקדמה המדעית שיוציאו אותנו אל החופש, או אפילו שיפתרו את בעיות העולם. אם עד לפני שנים מספר, עוד פנטזנו על רובוטים חביבים ומכונות משוכללות שיעשו עבורנו את העבודה השחורה, בזמן שאנו נתרווח בכורסה, נקרא ספר טוב ונשחק עם הילדים, הרי שהיום אנו מוצאים את עצמנו עובדים מסביב לשעון, במרדף בלתי פוסק אחר רגע אחד קטן של מנוחה. החזון שפעם ייחלנו אליו, נראה כמו חלום תעתועים שהולך ומתרחק. גם ערכים ואידיאלים יפים, עטופים בטכנולוגיה מפותחת, ומשווקים במרכזי קניות נוצצים, תחת שטיפת מוח מסיבית של ערוצי תקשורת שמציפים אותנו באינספור מסרים, לא מספקים את הסחורה. נדמה כי איבדנו דווקא את הטכנולוגיה הבסיסית, האנושית, הפשוטה, של "מה זה להיות אדם", ובעיקר איך עושים אותו חופשי ומאושר.
איך הגלגל מסתובב לו
במרחק עשרת אלפים קילומטר מצ'פלין ומסרטו המהפכני, אך באותן שנים ממש, כתב בעל הסולם, מקובל גדול שחי בארץ ישראל, את המילים הבאות:
"כל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת - שהגלגל היחיד אין לו חרות של תנועה בערך עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי..." (בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם").
במאמריו הוא מסביר, שהאנושות אכן בנויה כמכונה גדולה. אך בשונה מהמכונה ש"בלעה" את דמותו של צ'פלין לתוכה, המכונה שמתאר אשלג, מיועדת לשרת ולהעלות את כולנו לדרגת קיום גבוהה יותר. חלקיה קשורים זה בזה כמו מערכת של גלגלי שיניים, המסובבים זה את זה בהרמוניה נפלאה ובתזמון מושלם. אם אחד הגלגלים, ולו הקטן ביותר, מנתק את עצמו מהמגמה הכללית של המכונה, הוא מפר את האיזון של המערכת.
למה זה קורה?
האגו המתפרץ שעלה וטיפס לגבהים חסרי תקדים בסוף המאה העשרים, אומר בעל הסולם, הוא שדוחף כל גלגל פרטי לנצל את פעולת הגלגלים האחרים לטובת עצמו. כאשר חלק זה גדֵל ותופח, כפי שקורה לנו היום, הגלגל הפרטי מפסיק להרגיש את עצמו כחלק הקשור למערכת הכללית, ולמעשה שוכח אפילו שקיימת מערכת כזאת. וכך בפאתי המאה העשרים ואחת מאיימת תפיסת החופש המודרנית, המבוססת על העקרון "גלגל לגלגל - זאב", לגלגל אותנו היישר אל פי התהום.
לשנס גלגלים
כדי לחזור ולתפקד בצורה נכונה, אנו חייבים להגדיר לעצמנו מחדש את מושג החופש, והפעם בהתאם להגדרת מושג החופש במערכת הכללית שבתוכה אנו קיימים. החופש האמיתי, מסבירים המקובלים, הוא החופש משליטתו ההרסנית של האגו, הגורם שמפריד ומרחיק בינינו.
כל אדם אוחז בידיו כוח עצום ומיוחד במינו, משום שכל גלגל שיניים פרטי שכזה, הוא יחיד ומיוחד ואין שני לו בעולם כולו. מכונת הפלאים האדירה של האנושות תלויה בכך שכל גלגל ינוע תנועה בהתאמה מלאה עם שאר הגלגלים. לעתים אנו נוטים לחשוב, שחופש הבחירה טמון ביכולתנו להסתובב לפי ראות עינינו, בלי "לדפוק חשבון" לאף גלגל אחר. אך חכמת הקבלה מסבירה, שהבחירה החופשית מצויה דווקא באפשרות להשתתף בגילוי השלמות השורה בין הגלגלים המאוחדים. במילים אחרות, ככל שנשתלב ונחבר בין הגלגלים, כך יגדל גם החופש שנרגיש.
"זמנים מודרניים" היה אחד הסרטים האילמים האחרונים בהוליווד, וסרטו האילם האחרון של צ'פלין. אחריו באו הרבה סרטים שדיברו, אבל להוליווד כבר לא היה מה להגיד... הנווד השתקן נעלם אט אט לתוך השקיעה, אך העבדות המודרנית שעליה ניסה לדבר בסרטיו נותרה חריפה מתמיד.
השנה הקרובה יכולה להוות נקודת מפנה עבור כולנו. חגיגות הזמנים המודרניים עומדות להסתיים בקרוב, וסימניו המאיימים של השבר שבפתח, מהווים תזכורת ברורה לכך שעדיין לא יצאנו מעבדות לחירות. אין צורך לחכות עד שהקשר המערכתי השבור ימשיך לסבך אותנו אל תוך רשת החוטים הצפופה שטוו לנו הזמנים המודרניים. עלינו רק להשכיל וללמוד כיצד להשתמש בשיטת איחוד הגלגלים, ולעורר את העולם המפורד והמחולק מתרדמת החורף הכבדה שנפלה עליו.