רצונות לא צצים סתם כך משומקום. הם נוצרים בצורה לא מודעת בתוכנו, וצפים רק כשהם הופכים למשהו מוגדר כמו, "אני רוצה פיצה". לפני כן או שאנחנו לא מרגישים את הרצונות, או שלכל היותר אנחנו חשים אי-שקט כללי. כולנו חווינו את התחושה הזו של לרצות משהו אבל לא לדעת מה בדיוק. זה קורה כשהרצון עדיין לא הבשיל.
אפלטון אמר פעם, "הצורך הוא אבי ההמצאה", והוא צדק. חכמת הקבלה מסבירה שנהיה מסוגלים ללמוד משהו רק אם נרצה ללמוד אותו. זוהי נוסחה פשוטה מאוד: כשאנחנו רוצים משהו, אנחנו עושים את מה שצריך כדי להשיג אותו; אנחנו מפנים זמן, מגייסים אנרגיה ומפתחים את המיומנויות הנדרשות. מכאן שהמנוע לשינוי הוא הרצון.
האופן שבו הרצונות שלנו מתפתחים מגדיר ומעצב את כל ההיסטוריה האנושית. ככל שרצונות המין האנושי הלכו והתפתחו, הם דחפו את בני האדם ללמוד את הסביבה שלהם כדי לממש את השאיפות שלהם. בשונה מאבנים, צמחים וחיות, בני האדם כל הזמן מתפתחים. בכל דור ובכל אדם הרצונות הולכים ומתגברים.