האגו המשיך לגדול ולהתעצם, וכל דרגה דחפה אותנו רחוק יותר מהטבע, מהבורא. בחכמת הקבלה מרחק לא נמדד בסנטימטרים או במטרים, הוא נמדד בתכונות. תכונות הבורא הן שלמות, חיבור ונתינה, אבל אפשר להרגיש אותו רק כשאנחנו שותפים לתכונות שלו. כאשר אנחנו מרוכזים בעצמנו, אין שום סיכוי שנוכל להתחבר למשהו כל כך שלם ואוהב כמו הבורא. זה יהיה כמו לנסות לראות מישהו כשאנחנו עומדים גב אל גב.
מפני שאנחנו עומדים עם הגב אל הבורא, ומפני שאנחנו עדיין רוצים לשלוט בו, ככל שאנחנו מנסים יותר, אנחנו רק נעשים יותר מתוסכלים. והרי אין לנו יכולת לשלוט במשהו שאנחנו לא מסוגלים לראות או אפילו להרגיש. הרצון הזה לעולם לא יוכל להתמלא, אלא אם נעשה "פניית פרסה", נסתכל לכיוון ההפוך, ונגלה אותו.
רבים מאיתנו כבר עייפים מהציפייה לאושר, לבריאות, והכי חשוב – לעתיד בטוח. מעטים מדי הצליחו להשיג את כל אלה, וגם הם לא יכולים להיות בטוחים שהדברים האלו יהיו ברשותם גם מחר. אבל יש במצב הזה יתרון – הוא מאלץ אותנו לבדוק מחדש את הכיוון שלנו ולשאול את עצמנו, האם ייתכן שכל הזמן הזה צעדנו במסלול הלא נכון?
במיוחד היום, כשאנחנו כבר מכירים במשבר ובמבוי הסתום שאליהם הגענו, אנחנו יכולים להודות בפה מלא שבחרנו בדרך ללא מוצא. במקום לפצות על ההפכיות האגואיסטית שלנו מהטבע על ידי בחירה בטכנולוגיה, עלינו לשנות את האגו שלנו ולהפכו לאהבת הזולת, ובכך להגיע לאחדות עם הטבע.
בחכמת הקבלה, המושג שמתאר את השינוי הזה נקרא "תיקון". הבנת ההפכיות שלנו מהטבע פירושה שאנחנו חייבים להכיר בפילוג שחל בינינו לפני ארבעת אלפים שנה. התהליך הזה נקרא "הכרת הרע". זה לא קל, אבל זהו הצעד הראשון שיש לעשות בדרך לבריאות ולאושר אמיתיים.