כש"הנקודה שבלב" מתעוררת, האדם מתחיל לעבור מרצון לתענוגים גשמיים – מין, כסף, שליטה וידע – לרצון לתענוגים רוחניים. וכיוון שעכשיו אנחנו מחפשים תענוג מסוג חדש, אנחנו זקוקים גם לשיטה חדשה כדי לספק אותו. השיטה הזו נקראת "חכמת הקבלה".
כדי להבין את השיטה החדשה, נסתכל על ההבדל בין חכמת הקבלה, שמטרתה למלא את הרצון לרוחניות, לבין השיטות שבעזרתן ממלאים את כל הרצונות האחרים. בעזרת הרצונות ה"רגילים" שלנו, אנחנו בדרך כלל יכולים להגדיר את מה שאנחנו רוצים די בקלות. אם אני רוצה לאכול, אני מחפש אוכל. אם אני רוצה כבוד, אני מתנהג בצורה שאני מאמין שתגרום לאנשים לכבד אותי.
אבל אם אני לא ממש יודע מהי רוחניות, איך אני יכול לדעת מה צריך לעשות כדי להשיג אותה? כיוון שבהתחלה אנחנו לא מבינים שמה שאנחנו באמת רוצים זה להשיג רוחניות, כלומר, לגלות את הבורא, אנחנו גם לא ממש מבינים שנזדקק לשיטה חדשה לשם כך. הרצון החדש הזה כל כך שונה מכל מה שאי פעם הרגשנו, שהוא לא ברור אפילו לנו. לכן השיטה לגלות ולספק אותו מכונה "חכמת הנסתר".
כשכל מה שרצינו היה אוכל, מעמד חברתי, ולכל היותר ידע, לא נזקקנו לחכמת הנסתר, ולכן היא נותרה נסתרת. אבל העובדה שהיא הוסתרה לא אומרת שהיא ננטשה. להיפך, במשך אלפי שנים המקובלים ליטשו והכינו אותה לזמן שבו בני האדם יזדקקו לה. הם כתבו ספרי קבלה בשפה יותר ויותר פשוטה, כדי להפוך אותה למובנת ונגישה יותר. הם ידעו שבעתיד העולם יזדקק לה, ושזה יקרה כשתופיע דרגת הרצון החמישית. כעת הדרגה הזו כבר כאן, ואלה שכבר מזהים אותה מרגישים את הצורך בחכמת הקבלה.
במושגים קבליים: כדי לקבל תענוג, חייב להיות לנו כלי עבורו, כלומר, צריך רצון מוגדר מאוד לתענוג מסוים מאוד. הופעת הכלי מאלצת את השכל שלנו לחפש דרך למלא אותו באור. עכשיו, כשלרבים מאיתנו יש כבר כלי לרוחניות, כלומר, "נקודות שבלב", חכמת הקבלה מתגלה כאמצעי לספק את הרצון שלנו לרוחניות.