בתחילת הפרק הקודם אמרנו, שלפני שמשהו נברא, הייתה מחשבת הבריאה. המחשבה הזו בראה את בחינות א' עד ד' של הרצון לקבל, שיצרו את העולמות אדם קדמון עד עשיה. אלה יצרו את נשמת אדם הראשון, שנשברה לאינספור הנשמות שיש לנו היום.
חשוב לזכור את הסדר הזה של הבריאה, כי הוא מזכיר לנו שהדברים מתפתחים מלמעלה למטה, מהרוחני לגשמי, ולא להיפך. משמעות הדבר היא שהעולם שלנו נברא ונשלט על ידי העולמות הרוחניים.
אין אפילו מקרה אחד בעולם שלנו שלא קרה קודם כל שם, למעלה. ההבדל היחיד בין העולם שלנו לעולמות הרוחניים הוא, שדברים שקורים בעולמות הרוחניים משקפים כוונות של אהבה, ודברים שקורים בעולם שלנו משקפים כוונות אגואיסטיות.
בגלל המבנה המשתלשל הזה של העולמות, העולם שלנו נקרא "עולם התוצאות" של ההתרחשויות והתהליכים הרוחניים. כלומר, לכל מה שאנחנו עושים כאן, אין שום השפעה על העולמות הרוחניים. יתר על כן, אם אנחנו רוצים לשנות משהו בעולם שלנו, אנחנו חייבים לטפס תחילה אל העולמות הרוחניים, אל "חדר הבקרה" של העולם שלנו, כי רק משם נוכל להשפיע עליו.