למרות שספר הזוהר מתאר בפירוט רב מה קורה בכל עולם, ואפשר לטעות ולחשוב שיש מקום פיזי כלשהו שבו הדברים קורים, הספר בעצם עוסק רק בחוויות של הנשמות. כלומר, הוא מספר לנו על הצורה שהמקובליםתופסים את הדברים.
התפיסה שלנו היא סובייקטיבית לחלוטין ואינה ניתנת להעברה. כל שניתן להעביר הוא את הטכניקה שבאמצעותה ניתן לתפוס יותר מאשר את העולם הגשמי.
למה הכוונה? אם, לדוגמה, אני חוזר מטיול בניו יורק ומספר לחבר על הנסיעה שלי, אני יכול לדבר על מבנה ה"טיימס סקוור" ולשרטט לו מפה של האזור שבו היא נמצאת. אבל אני יכול גם לתאר לו איך הרגשתי כשעמדתי באמצע הטיימס סקוור, מוצף בשפע המסחרר של אורות, צבעים וקולות, ובתחושה של אנונימיות מוחלטת.
ההבדל בין התיאור הראשון לשני הוא, שבראשון אני מתאר באופן כללי את מה שכל אדם יראה במנהטן, ובשני אני מספר על החוויה האישית שלי מהמקום. שרטוט המפה מקביל למה שהקבלה מאפשרת – להגיע ל"מקומות" רחוקים ולדעת איפה אנחנו נמצאים בעולם הרוחני. ההסבר השני הוא תיאור של חוויה אישית. את התחושה אי אפשר אמנם להעביר במדויק, אבל אפשר לנסות לתאר אותה במילים.