כדי להתחיל להתייחס למציאות בצורה נכונה, עלינו להפסיק לחשוב שמה שאנחנו תופסים הוא התמונה "האמיתית". מה שאנחנו תופסים זו לא התמונה החיצונית, האובייקטיבית, אלא רקהתגובה שלנו לאיזשהו גירוי, שאיננו יכולים אפילו לציין במדויק את מקורו. ייתכן בהחלט שהתמונה שאנו תופסים כחיצונית, כלל לא מגיעה ממקור חיצוני כלשהו, אלא היא תוצאה של מצב רגשי או הפרעה עצבית כלשהי. במילים אחרות, העובדה שאנחנו רואים תפוח אדום כאדום, לא אומרת שהוא באמת אדום, או שהוא באמת תפוח, או שבאמת יש שם משהו בכלל.
אבל מה שמדהים את רוב תלמידי הקבלה בפעם הראשונה שהם לומדים את נושא תפיסת המציאות, הוא כמה מעט אנחנו באמת יודעים על עצמנו. כך כותב בעל הסולם בעניין הזה: "אפילו מהותנו עצמנו, לא נודע לנו מה היא. כי אני מרגיש ויודע, שאני תופס מקום בעולם, ואני מוצק, ואני חם, ואני חושב... אבל אם תשאלני: "מה מהותי עצמי...?" – איני יודע מה להשיב לך." ["מבוא לספר הזוהר", סעיף י"ב]