בואו נתחיל גם את הקטע הזה עם קצת דמיון (כן, הפרק הזה קצת חווייתי מהרגיל): דמיינו שאתם במקום חשוך, בתוך רִיק מוחלט. אתם לא רואים שום דבר, לא שומעים שום דבר, אין ריחות, אין טעמים ואין שום דבר שאפשר לגעת בו. עכשיו תארו לעצמכם שאתם נמצאים במצב הזה כל כך הרבה זמן, שכבר הספקתם לשכוח שפעם היו לכם בכלל חושים שיכלו להרגיש דברים כאלה.
ואז, פתאום, מופיע ריח עדין וחלש. הוא מתחזק ומתחיל להקיף אתכם, אבל אתם לא יכולים לאתר את המקור שלו. אחריו מגיעים ריחות נוספים – עזים, חלשים, מתוקים וחמוצים, בעזרתם אתם מתחילים להתמצא בעולם. ניחוחות שונים מגיעים ממקומות שונים, ואתם יכולים לעקוב אחריהם.
לפתע נשמעים קולות מכל הכיוונים. הקולות שונים מאוד זה מזה: חלקם מוזיקה, חלקם מילים וחלקם סתם רעשים. אבל הקולות מספקים לכם עוד מידע על החלל בו אתם נמצאים.
עכשיו אתם כבר יכולים להעריך מרחקים וכיוונים, אתם יכולים לנחש מאין מגיעים הריחות והקולות שאתם קולטים. זה כבר לא סתם חלל, זה עולם שלם של קולות וריחות.
אחרי זמן מה מתגלה דבר חדש: משהו נוגע בכם. ומיד אחר כך אתם מגלים דברים נוספים שאתם יכולים לגעת בהם. חלקם קרים, חלקם חמים, חלקם יבשים וחלקם לחים, חלקם קשים וחלקם רכים. אתם מגלים שאתם יכולים להכניס חלק מהדברים האלה לפה, ושיש להם טעמים שונים ומגוונים.
עכשיו אתם כבר חיים בתוך עולם עשיר, מלא קולות, ריחות, תחושות וטעמים. אתם יכולים לגעת בדברים שנמצאים בעולם שלכם, ואתם יכולים ללמוד את הסביבה שלכם.
זהו עולמם של העיוורים מלידה. אם הייתם במקומם, האם הייתם מרגישים צורך בחוש נוסף, למשל ראייה? האם הייתם יודעים בכלל שהוא קיים אבל חסר לכם? לעולם לא. אלא אם כן הרגשתם אותו בעבר ואיבדתם אותו או שסיפרו לכם על קיומו.
כך גם לגבי החוש השישי. אנחנו לא זוכרים שאי פעם היה לנו חוש מעין זה, למרות שלכולנו היה אותו לפני שבירת נשמת אדם הראשון, שכפי שאמרנו, כולנו חלקים שלה.
החוש השישי לא ניתן לנו מהטבע; זהו חוש שאנו חייבים לפתח בעצמנו.
למעשה, המונח "חוש שישי" עלול קצת להטעות, כי אנחנו לא באמת מפתחים חוש נוסף, אנחנו מפתחים כוונה. כשאנחנו מפתחים את הכוונה הזו, אנחנו לומדים את תכונת הבורא, תכונת הנתינה, ההפוכה מהמבנה האגואיסטי הטבעי שלנו. לכן החוש השישי לא ניתן לנו מהטבע – הוא הפוך מאיתנו.
בניית הכוונה לאהוב על פני כל רצון שאנחנו מרגישים, היא שעושה אותנו מודעים למי שאנחנו, מודעים לדמותו של הבורא, והיא המאפשרת לנו לבחון אם אנחנו רוצים או לא רוצים להיות כמוהו (להידמות לו). רק אם נמצאות לפנינו שתי אפשרויות, אנחנו יכולים לעשות בחירה אמיתית. הבורא לא מכריח אותנו להיות כמוהו – נותן – אלא רק מראה לנו מי אנחנו, מי הוא, ומאפשר לנו לבחור באופן חופשי ועצמאי. ברגע שאנחנו בוחרים, אנחנו הופכים להיות מי ומה שהתכוונו להיות – דומים לבורא, או לא.
למה, אם כן, אנחנו קוראים לכוונה לתת "החוש השישי"? מפני שכשיש לנו כוונה זהה לבורא, אנחנו הופכים להיות כמוהו. מפני שפיתחנו תכונה כמו שלו, אנחנו מתחילים לראות ולתפוס דברים שאותם אנו לא מסוגלים לתפוס באמצעות תכונת האגואיזם. אנחנו, למעשה, מתחילים לראות דרך העיניים שלו.
---------------Kabbalearn------------------
חשוב לזכור שאין להתייחס אל ספר הזוהר כאל משהו שמספר על אירועים מיסטיים, או כאל אוסף של אגדות. בזוהר, כמו בכל ספרי הקבלה, צריך להשתמש ככלי לימודי. כלומר, הספר יעזור לכם רק אם תרצו לחוות בעצמכם את מה שהוא מתאר. אחרת, הספר לא יוכל לעזור לכם, ואתם לא תבינו אותו.
זכרו: הבנה נכונה של כתבי המקובלים תלויה בכוונה שלכם בזמן שאתם קוראים אותם, ולא בחריפות המוח שלכם. רק אם תרצו להפוך בעצמכם לתכונות האהבה והנתינה שמתוארות בספר, הספר ישפיע עליכם.
---------------Kabbalearn------------------