(תמיד) הכי חשוך לפני עלות השחר
הזמן החשוך ביותר הוא רגע לפני עלות השחר. בספר הזוהר נכתב כבר לפני כמעט אלפיים שנה, שהזמן ה"חשוך" ביותר של האנושות יגיע רגע לפני ההתעוררות הרוחנית שלה. כבר מימי האר"י הקדוש, מחבר הספר "עץ חיים", שחי במאה השש עשרה, המקובלים כותבים שהזמן עליו דיבר ספר הזוהר הוא סוף המאה העשרים. הם קראו לזמן הזה "הדור האחרון".
בחכמת הקבלה "דור" מייצג מצב רוחני. "הדור האחרון" הוא המצב האחרון והגבוה ביותר שאפשר להגיע אליו. והמקובלים אמרו שבסופה של המאה העשרים יגיע זמנו של דור ההתעלות הרוחנית.
אבל המקובלים גם כתבו שכדי שהשינוי הזה יקרה, אנחנו לא יכולים להמשיך להתפתח בצורה בה התפתחנו עד היום. הם כתבו שכדי לגדול אנחנו צריכים לבחור בצורה חופשית ומודעת את דרכנו הרוחנית.
כמו כל התחלה, הופעתו של הדור האחרון, דור הבחירה החופשית, היא לא תהליך קל. עד לא מזמן עדיין התפתחנו ברצונות הנמוכים יותר שלנו, בדרגות הדומם עד המדבֵּר, והשארנו את הדרגה הרוחנית מחוץ לתמונה. אבל כעת הרשימות הרוחניות (או 'הגֶנים הרוחניים', אם תרצו) מופיעות אצל מיליוני בני אדם ודורשות את מימושן.
כשהרשימות האלו מופיעות בתוכנו בפעם הראשונה, עדיין חסרה לנו השיטה המתאימה להתמודד איתן. הן כמו טכנולוגיה חדשה לגמרי שאנחנו צריכים ללמוד איך להשתמש בה. כשאנחנו מתחילים את התהליך, אנו מנסים להבין את הרשימות החדשות בעזרת דרכי המחשבה הישנות, שעזרו לנו להבין אותן בדרגות הנמוכות יותר. אבל הדרכים האלו לא מתאימות לעבודה עם הרשימות החדשות, ומותירות אותנו ריקים ומתוסכלים. בדיוק לשם כך נועדה חכמת הקבלה – לעזור לנו להתמודד עם הרשימות הרוחניות.
אבל אם האדם לא מצליח למצוא את הפתרון, הוא עלול לשקוע אל תוך התמכרויות מסוגים שונים או לחפש דרכים אחרות, כדי לדכא את התסכול ולהימנע מהתמודדות עם כאב שלא ניתן לרפא.
ברמה האישית, המצב הזה כואב מאוד, אבל הוא לא מהווה בעיה חמורה מספיק כדי לערער את המבנה החברתי. אבל כשרשימות רוחניות מתעוררות במיליוני אנשים באותו הזמן, ובפרט כשזה קורה בהרבה מאוד מדינות, נוצר משבר כלל עולמי, ממש כפי שאנו רואים היום. ומשבר כלל עולמי מצריך פתרון כולל.
נסתכל לרגע על התחומים בהם מתגלה המשבר: הדיכאון מתפשט בכל העולם בהיקפים חסרי תקדים. כבר בשנת 2001 דיווח ארגון הבריאות העולמי: "מחלת הדיכאון היא הגורם המרכזי לחוסר תפקוד ולנכות, בארצות הברית וברחבי העולם".
בעיה חמורה נוספת בחברה המודרנית היא השימוש הרווח בסמים. זה לא שסמים הם דבר חדש; הם מוכרים לאנושות כבר אלפי שנים, אבל בימים עברו השתמשו בהם בעיקר לצרכי רפואה או בטקסים ופולחנים למיניהם, ואילו היום משתמשים בהם בגילאים הרבה יותר צעירים, ובעיקר כדי להקל על החלל הרגשי שכל כך הרבה צעירים חשים.
היבט נוסף של המשבר הוא התא המשפחתי. המשפחה תמיד הייתה סמל למשהו יציב, חם ומגונן, אבל לא עוד. לפי המרכז הלאומי לסטטיסטיקות בריאוּת בארה"ב, על כל שני זוגות שנישאים, אחד מתגרש. המספרים דומים ברחבי העולם המערבי וגם בישראל.
יותר מזה, זוגות כבר לא צריכים לעבור משבר עמוק כדי להחליט להתגרש. היום, אפילו זוגות בשנות החמישים והשישים לחייהם כבר לא מצליחים למצוא את הסיבות להישאר יחד. עד לפני כמה שנים גירושים בגילאים האלה נחשבו לבלתי מתקבלים על הדעת, אבל היום בני זוג מרגישים שברגע שהילדים עוזבים את הבית, אין עוד שום דבר שיחבר ביניהם, כי פשוט אין ביניהם אהבה.
וזה החלל האמיתי – היעדר האהבה. אבל אם נזכור שכולנו נבראנו אגואיסטים על ידי כוח שרוצה לתת, יהיה לנו סיכוי להתמודד עם המצב. כך לפחות נדע איפה להתחיל לחפש את הפתרון.
המשבר ייחודי לא רק בהיקף שלו אלא גם ברב-תחומיות שלו, שהופכת אותו להרבה יותר טוטאלי וקשה להתמודדות. המשבר קורה בעצם בכל רמה שקשורה לאדם – אישית, חברתית, בינלאומית, ובמגוון תחומים – בכלכלה, במדע, ברפואה ובאקלים. כך למשל, עד לפני שנים אחדות "מזג האוויר" היה מפלט נוח לדבר עליו כשלא היה לך שום דבר אינטליגנטי לתרום לשיחה. היום, לעומת זאת, במקום להגיד שחם, צריך להסביר שאפקט החממה גורם להתחממות כדור הארץ, וזו הסיבה למזג האוויר האביבי והנעים באמצע ינואר.
וזה קורה גם בכלכלה; אם פעם יכולנו פשוט להתלונן על האוברדרפט, היום בכל שיחת שישי בסלון של משפחת ישראלי, צריך להסביר, שבגלל המיתון העולמי, עליית מחירי השינוע ואי-האמון בין הבנקים, החלפנו את המוס שוקולד בעוגת שיש ואת האספרסו בקפה שחור בוץ.
אך האקלים והכלכלה אינם האסונות היחידים האורבים בפתח. השבר הסורי-אפריקאי תמיד עומד הכן לספק לנו סיבה לדאגה, שלא לדבר על הטרור, שפעת העופות, האיידס, הסרטן ושאר רעות חולות.
לסיכום: פתגם סיני עתיק אומר, שאם אתה רוצה לקלל מישהו, תאחל לו: "הלוואי שתחיה בזמנים מעניינים". הזמן שלנו הוא אכן מעניין מאוד, אבל הוא לא קללה. הוא בדיוק כמו שהבטיח ספר הזוהר – החושך שלפני עלות השחר. עכשיו, בואו נגלה את הפתרון.