באופן קצת אירוני, בחירה חופשית אמיתית אפשרית רק אם הבורא נסתר. זה מפני שאם אפשרות מסוימת נראית לנו עדיפה, האגו לא משאיר לנו שום ברירה חוץ מ"לבחור" בה. במצב כזה, גם אם נבחר לתת, זה יהיה לתת על מנת לקבל, או במילים אחרות, נתינה אגואיסטית. כלומר, כדי שפעולה תהיה באמת רוחנית ומתוך אהבת הזולת, הרווחים שלה חייבים להיות מוסתרים מפנינו, כי אחרת זה יהיה על מנת לקבל רווח לעצמנו.
אם נזכור שמטרתנו היא בסופו של דבר להשתחרר מהאגו, הפעולות שלנו תמיד יהיו מכוונות נכון – אל עבר הבורא. לכן רק אם יש לפנינו שתי אפשרויות ואנחנו לא יודעים איזו מהן תגרום ליותר תענוג (או לפחות כאב), יש לפנינו הזדמנות אמיתית לבחירה חופשית.
אנחנו יכולים להיות או אגואיסטים או אוהבי הזולת, לחשוב או על עצמנו או על אחרים. אין אפשרויות אחרות. חופש בחירה מתאפשר רק כששתי האפשרויות גלויות באותה מידה ומושכות (או לא מושכות) באותה מידה. אם אני מסוגל לראות רק אפשרות אחת, אהיה חייב ללכת אחריה. לכן כדי לבחור באופן חופשי, אני חייב לראות את הטבע שלי ואת הטבע של הבורא. רק אם אני לא יודע מי מהם מהנה יותר, אני יכול לבחור באופן חופשי באמת, ולנטרל את האגו שלי.