א) כי מלאכיו יצוה לך לִשְׁמָרְךָ. בשעה שהאדם בא לעולם, מיד היצר הרע בא עמו, ומקטרג עליו תמיד, כמ"ש, לַפֶּתַח חטאת רובץ. חטאת רובץ, הוא היצר הרע, לַפֶּתַח, לְפֶתַח בית הרחם, כלומר, תכף עם הִוָּלְדוֹ של האדם.
ב) דוד קרא את היצר הרע בשם חטאת. כמ"ש, וחטאתי נגדי תמיד. משום שבכל יום עושה את האדם להחטיא לפני רבונו. ויצה"ר זה אינו סר מן האדם מיום הולדו עד עולם. והיצר הטוב בא אל האדם מיום שבא להטהר.
ג) ומתי האדם בא להטהר? כשהוא בן י"ג שנה. אז מתחבר האדם בשניהם, היצר הטוב בימין והיצר הרע בשמאל. ואלו הם שני מלאכים ממונים ממש, והם נמצאים עם האדם תמיד.
ד) בא האדם להטהר, נכנע היצר הרע לפניו, והימין שולט על השמאל, ושניהם, היצר הטוב והיצר הרע, מתחברים לשמור את האדם בכל דרכיו שהוא הולך. כמ"ש, כי מלאכיו יצוה לך לִשְׁמָרְךָ בכל דרכיך.
ה) הקב"ה הזמין עם יעקב מלאכים מַחֲנות ממונים, משום שהיה בא שלם עם השבטים העליונים, שהיו כולם שלמים כראוי. כמ"ש, ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקים. ואחר כשניצל מלבן, ונפרד ממנו, ונתחברה עמו השכינה, ומחנות מלאכים קדושים באו לסבב אותו. ומאלו המלאכים שלח לעשו. כמ"ש, וישלח יעקב מלאכים, מלאכים ממש בודאי היו.
ו) חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. וכתוב, כי מלאכיו יצוה לך. הרבה מלאכים. מלאכיו יצוה לך, מלאכים כרגיל. ומלאך ה' סביב, השכינה. כמ"ש, וַיֵּרָא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה. וע"כ, חונה מלאך ה' סביב ליראיו, לסובב אותם מכל הצדדים, כדי להצילם. וכשהשכינה שורה בתוך האדם, כל הצבאות הקדושים מזדמנים שמה.
ז) בשעה שדוד המלך ניצל מֵאָכִישׁ מלך גת, אז אמר הכתוב, חונה מלאך ה', משום שהשכינה הקיפה אותו וניצל מאכיש ומעמו ומכל אלו שהתקיפו אותו. כתוב, ויתהולל בידם. וישתגע בידם, היה צריך לומר.
ח) אלא זה סובב על שכתוב, כי קנאתי בהוללים. אמר לו הקב"ה, חַיֶּיךָ, עדיין תהיה צריך לזה. כיון שבא לבית אכיש, והתקיפו אותו, כתוב, ויתהולל בידם, אז באה השכינה וְשָׁרְתָה מסביב לדוד.
ט) הרי השכינה אינה שורה אלא בנחלתה, שהיא ארץ הקדושה. ולמה שרתה השכינה עליו בגת, שהיא חוץ לארץ. ומשיב, ודאי הוא שאינה שורה בחוץ לארץ, שלא יוכלו לינוק שפע ממנה. אבל להציל היא שורה גם בחוץ לארץ. וכאן כשבא יעקב מבית לבן, כל המחנות הקדושים סבבוהו, ולא נשאר לבדו.
י) אם כן, למה כתוב, ויוותר יעקב לבדו? ואיפה היו כל מחנות המלאכים, שסבבוהו ובאו עמו? משום שהביא את עצמו לסכנה, שנשאר יחידי בלילה, והיה רואה בעין את הסכנה. ולפי שלא באו לשמרו אלא רק מסכנה שאינה נראית לעין, לכן נפרדו ממנו. ואז, מטרם שהכניס עצמו לסכנה, אמר, קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית עם עבדך. אשר, אלו הם מחנות המלאכים הקדושים שסבבוהו. ועתה, נפרדו ממנו, מטעם שהכניס עצמו לסכנה נראית לעין.
יא) נפרדו ממנו המלאכים, כדי לעזוב אותו לבדו עם הממונה של עשו, שברשות העליון בא אליו. ואלו המלאכים הלכו לומר שירה, שבאותה שעה הגיע זמנם לומר שירה לפני הקב"ה.
מב' טעמים נפרדו ממנו המלאכים:
א) כדי לעזבו עם המלאך לבדו ושיאבק עמו.
ב) שהגיע אז זמנם לומר שירה, ואחר כך חזרו אליו.
וז"ש, קָטֹנְתִּי מכל החסדים... ועתה הייתי לשני מחנות. מחנה שכינה וכל ביתו היו מחנה אחד. כמ"ש, מחנה אלקים זה. ולמה כתוב, לשני מחנות? להורות שהיה שלם מכל הבחינות, מב' החלקים, לבן ואָדום, חסדים וחכמה, ימין ושמאל.
יב) הלילה ההוא היה שליטתו של צד עשו, שמאל בלי ימין. באותה שעה, כתוב, יהי מֵאֹרֹת, חסר ו', שהוא ליל רביעי, שלא יכול להאיר, מפאת היותו מבלי חסדים. ומשום זה, ויוותר יעקב לבדו. שיעקב, שהוא השמש, ז"א, נשאר לבדו בלי הנוקבא, כי הלבנה, הנוקבא, נתכסתה מן השמש. וגם, ששמירתו של הקב"ה לא הוסרה לגמרי מיעקב, כי על כן לא יכול לו. שכתוב, וַיַּרְא כי לא יכול לו.
יג) למה לא יכול לו? נסתכל המלאך לימין של יעקב, וראה את אברהם, שהוא השלמות של קו ימין. נסתכל לשמאלו של יעקב, וראה את יצחק, שהוא השלמות מקו שמאל. נסתכל בגוף של יעקב, וראה שנכלל מצד מימין ומשמאל, שהוא השלמות של הקו האמצעי. ואין אחיזה לס"א במקום השלמות, אלא במקום החסרון. ע"כ לא יכול לו. אז, ויגע בכף ירכו, שהוא עמוד אחד הסמוך לגוף, שהוא לְחוץ מן הגוף. שיש שם בחינת חסרון, וע"כ נאחז בו המלאך, וַתֵּקַע כף ירך יעקב.
יד) חונה מלאך ה' סביב ליראיו, ויחלצם. הקיף אותו מכל צדדיו, כדי להצילו משרו של עשו. וכשהשכינה שרתה בתוכו, כמה צבאות ומחנות מלאכים באו עמו. ומאלו המלאכים שלח אל עשו.
טו) למה נתעורר יעקב לשלוח מלאכים אל עשו, הלא מוטב היה לשתוק ממנו? אלא אמר יעקב, יודע אני שעשו חרד על כבוד האב, ולא הרגיזו לעולם. ויודע אני, הואיל ואבי חי איני מפחד ממנו. לכן עתה, כל עוד שאבי חי, אני רוצה להתרצות עמו. מיד הזדרז, וישלח יעקב מלאכים לפניו.
טז) טוב נִקְלֶה ועבד לו, ממתכבד וחסַר לָחֶם. מקרא זה על היצר הרע נאמר, משום שהוא מקטרג תמיד על בני אדם. והיצר הרע מגביה לבו ורצונו של אדם בגאוה. והאדם הולך אחריו מסלסל בשערו ובראשו, עד שיצר הרע מתגאה עליו ומושך אותו לגיהנם.
יז) מי שאינו הולך אחר היצר הרע, ואינו מתגאה כלל, ומשפיל רוחו ולבו ורצונו אל הקב"ה, אז היצר הרע מתהפך להיות עבד לו. שאינו יכול לשלוט עליו. ולהיפך, אותו האדם שולט עליו, כמ"ש, ואתה תמשול בו.
יח) ממתכבד. שמכבד את עצמו, מסלסל בשערו, ומתגאה ברוחו. והוא חסר לחם, חסר אמונה. כמ"ש, לחם אלקיו הוא מקריב... לחם אלקיהם הם מקריבים. שלחם, פירושו השכינה. אף כאן חסר לחם, פירושו חסר אמונה, שהיא השכינה.
יט) טוב נִקְלֶה, זה יעקב, שהשפיל את רוחו לפני עשו, כדי שלאחר כך יהיה עשו עבד לו, וישלוט עליו, ויתקיים בו, יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים. ועתה עוד לא היה זמנו כלל, שיעקב ישלוט עליו. ומשום שיעקב הניח אותו אל אחרית הימים, על כן היה עתה, נִקְלֶה. ובאחרית הימים, אותו שהיה מתכבד, יהיה אז עבד לו. אותו שיהיה אז חסר לחם, עשו, יהיה עבד לאותו שנתנו לו, רוב דגן ותירוש, ליעקב.
כ) משום שידע יעקב, שצריך לו עתה, הפך לפניו לנִקְלֶה. ועשה בזה יוֹתר חכמה ועורמה, מכל מה שעשה מעולם נגד עשו. ואלו הרגיש עשו בחכמה זו, היה הורג את עצמו, שלא יבא לזה. אבל יעקב עשה את הכל בחכמה.