כא) כה תאמרון לאדני לעשיו, כה אמר עבדך יעקב, עם לבן גרתי. מיד פתח יעקב, להתהפך לפניו לעבד, כדי שעשו לא יסתכל בברכות שברכו אביו. כי יעקב הניח אותם לאחרית הימים.
כב) מה ראה יעקב, ששלח אל עשו, ואמר עם לבן גרתי? וכי פעל דבר זה בשליחותו של עשו? אלא לבן הארמי, קול הלך בעולם, שעוד לא היה אדם שינצל מידיו, כי הוא היה מכשף שבמכשפים וגדול הקוסמים, ואביו של בעור, ובעור היה אביו של בלעם, שכתוב, בלעם בן בעור הקוסם. ולבן היה חכם בכשפים וקסמים יותר מהם. ועם כל זה, לא יכול ליעקב. ורצה לאבד את יעקב בכמה דרכים, כמ"ש, ארמי אובד אבי. וע"כ שלח לו ואמר, עם לבן גרתי, להודיעו את כחו.
כג) כל העולם היו יודעים, שלבן היה גדול החכמים והמכשפים והקוסמים. ומי שלבן רצה לאבד בכשפיו, לא ניצל ממנו. וכל מה שידע בלעם, מלבן היה. ובבלעם כתוב, כי ידעתי את אשר תברך מבורך. וכל שכן לבן. וכל העולם היו יראים מלבן ומכשפיו. ולפיכך, מלה ראשונה ששלח יעקב לעשו, אמר, עם לבן גרתי, ולא זמן מועט, אלא, עשרים שנה התאחרתי עמו.
כד) ואם תאמר, שלא עלה מזה בידי כלום, אמר לו, ויהי לי שור וחמור. אלו הם שני גזרי דינים, מזיקים, שבשעה ששניהם מתחברים יחד, אינם מתחברים אלא להרע לעולם. כלומר, שאין דרכם להזיק, זולת כשהם מתחברים. ומשום זה כתוב, לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. כי גורם במעשיו, שאלו שני המזיקים, שור וחמור, יתחברו יחד, ויזיקו לעולם.
כה) צאן ועבד ושפחה, אלו הם הכתרים התחתונים של הקליפות, שהרג הקב"ה במצרים, הנקראים בכור בהמה, בכור השבי, בכור השפחה, וזהו שכתוב, צאן ועבד ושפחה. מיד היה מתירא עשו, ויצא לקראתו, והיה מתירא מיעקב, כמו שיעקב היה מתירא מעשו.
כו) בדומה לאדם שהיה הולך בדרך, ובעוד שהיה הולך, שמע על שודד אחד שהיה אורב בדרך. פגע בו אדם אחר, אמר לו, משל מי אתה, אמר לו, מגדוד צבא פלוני אני. אמר לו, נטה ממני, כי כל הקרב אלי, נחש אחד אני מביא והורגו. הלך אותו האדם לשר הגדוד, ואמר לו, אדם אחד בא, וכל מי שקרב אליו, מביא עליו נחש אחד, שנושך אותו ומת.
כז) שמע שר הגדוד, ופחד. אמר, מוטב לילך לקראתו ולהתרצות עמו. אבל כשראה האדם ההוא את השר ההוא, פחד, אמר, ווי לי, השר יהרגני עתה. התחיל להשתחוות ולכרוע לפניו. אמר השר, אם בידו היה נחש שיכול להרוג, לא היה כל כך משתחווה לפני. התחיל השר להתגאות. אמר, כיון שהוא כרע לפני כל כך, לא אהרגנו.
כח) כך אמר יעקב, עם לבן גרתי ועשרים שנה נתמהמהתי עמו, ואני מביא נחש להרוג בני אדם. שמע עשו. אמר ווי, מי יקום לפניו, כי עתה יהרגני יעקב בפיו. כי חשב, מכיון שניצח את לבן, זקֵנו של בלעם, כחו ודאי גדול ככחו של בלעם, שנאמר עליו, אשר תברך מבורך ואשר תאר יואר, ויכול להרוג בפיו. התחיל לצאת לקראתו להתרצות עמו.
כט) וכשראה אותו יעקב, כתוב, ויירא יעקב מאד וַיֵּצֶר לו, וכשקרב אליו, התחיל יעקב לכרוע ולהשתחוות לפניו. כמ"ש, וישתחו ארצה שבע פעמים. אמר עשו, אם היה לו כל כך הרבה כח, לא היה משתחוה לפני. התחיל להתגאות.
ל) כתוב בבלעם, ויבא אלקים אל בלעם לילה. בלבן כתוב, ויבא אלקים אל לבן הארמי בחלום הלילה. הרי שלבן היה גדול כמו בלעם. ויאמר לו השמר לך פן תדבר עם יעקב. לבן לא רדף אחר יעקב בכח אנשים לעשות עמו מלחמה, כי כחם של יעקב ובניו היה גדול מהם. אלא רדף אחריו להרוג אותו בפיו ולכלות הכל. כמ"ש, ארמי אובד אבי. ומשום זה כתוב, פן תדבר. ולא כתוב, פן תעשה.
לא) וזו היא העדות שצוה הקב"ה להעיד. שכתוב, וענית ואמרת לפני ה' אלקיך ארמי אובד אבי. וענית, פירושו כמ"ש, לא תענה ברעך עד שקר. וכן ענה באחיו.
לב) כתוב בבלעם, ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים, כי כן הוא דרכו. כי היה מנחש. וכן בלבן כתוב, נחשתי, שהסתכל בכשפיו ובקסמיו, כדי לדעת את עסקיו של יעקב. וכשרצה לאבד את יעקב, בנחשים וכשפים שלו, רצה להאבידו, הקב"ה לא עזב את יעקב, כי אמר לו, פן תדבר.
לג) כמו שאמר בלעם בן בנו של לבן, כי לא נַ-חַש ביעקב. כלומר מי יכול להם. כי זקֵנִי רצה לאבד את אביהם בנחשים ובקסמים שלו ולא עלה בידו, שהקב"ה לא הרשהו לקלל. כמ"ש, כי לא נַ-חַש ביעקב ולא קסם בישראל.
לד) ובכל עשרת מיני כשפים וקסמים מהארת הכתרים התחתונים, עשה לבן כנגד יעקב, ולא יכול לו. כי כולם עשה לבן לנגדו. ולא עלה בידו להרע לו, שכתוב, ותחליף את משכורתי עשרת מונים ולא נתנו אלקים להרע עמדי. וכתוב, לשׂעירים אשר הם זונים אחריהם. מונים, הם מינים. ועשרה מינים הם של כשפים וקסמים בכתרים התחתונים דקליפות, וכולם עשה לבן לנגדו.
לה) עשרה מינים הם: קוסם, קסמים, מעונן, ומנחש, ומכשף, וחובר חבר, ושואל אוב, וידעוני, ודורש אל המתים, הרי עשרה. ונראה שקסמים חושב לשני מינים, להיותו לשון רבים.
לו) נחש וקסם שני מינים הם, ובמדרגה אחת עולים. וכשבא בלעם כנגד ישראל, עשה בקסם, כמ"ש וקסמים בידם. וכנגד יעקב בא לבן בנחש. ולא עלה בידיהם. וכמ"ש, כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל.
לז) אמר בלעם לבלק, מי יוכל להם, כי כל הקסמים והכשפים שבכתרים שלנו, מהארת המלכות של מעלה מתעטרים, והוא, ז"א, נתקשר בהם, בישראל, שכתוב, ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו. וע"כ לא נוכל להם בכשפים שלנו.
לח) חס ושלום, שבלעם היה יודע משהו בקדושה שלמעלה. כי הקב"ה לא רצה בשום עם ולשון שישתמשו בכבודו, אלא הבנים הקדושים שלו בלבדם, ישראל.
לט) אותם שהם טמאים, טומאה נועדה להם להטמא. עליהם כתוב, טמא הוא בדד ישב מחוץ למחנה מושבו, מחוץ לקדושה. והטמא קורא אל הטמא, שכתוב, וטמא טמא יקרא. שֵמי שהוא טמא קורא לַטמא, כל דבר הולך אל מינו.
מ) וכי נאה ליעקב, שהיה קדוש, שיאמר, שנטמא בלבן ובכשפיו? אפשר, שלשבח יחשב לו זה, כי אמר, עם לבן גרתי? כתוב, אנכי עשו בכורך. ויש לשאול, וכי נאה הוא לצדיק כיעקב שיחליף שמו בשם של טמא? אלא התירוץ הוא, באנכי טעם מַפְסיק, כי תחת אנכי כתוב, פַשטא, ותחת עשו בכורך כתוב, זָקֵף קטון, שנגונם מפריד את המלה אנכי, מן עשו בכורך, ופירושו, שאמר, אנכי, מי שאני, אבל עשו, הוא בכורך.
מא) ויהי לי שור וחמור. לאמור, אל תשים לבך ורצונך לברכה ההיא שֶׁבֵּרְכַנִי אבי, לחשוב שנתקיימה בי. הוא ברך אותי, הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך, משום זה אומר לך, עבדך יעקב לאדני לעשו. הוא ברך אותי, ברוב דגן ותירוש, הרי לא נתקיים בי, כי לא אצרתי אותם. אלא, ויהי לי שור וחמור צאן ועבד, רועה צאן בשדה. הוא ברך אותי, מטל השמים ומשמני הארץ. הרי לא נתקיים בי, רק עם לבן גרתי, כגר, שלא היה לי שום בית. כל שכן, משמני הארץ, שלא נתקיימה בי, שלא היתה לי שום ארץ, רק עם לבן גרתי. וכל זה אמר, כדי שלא יסתכל ביעקב לקנאותו על הברכות, ולא יקטרג עליו.
שעל כן אמר לו, עם לבן גרתי. ולא מטעם שנשתבח בזה לפני עשו. ואדרבה, שהזכירו לגנאי, כדי להוכיח לו שהיה גר, בלי ארץ ובלי בית. ומה שמביא ראיה מן, אנכי עשו בכורך, הוא להוכיח לו, כי הכל הולך אחר הכונה, ואינו נחשב לו לעבירה, שקרא עצמו בשם של טמא. אף כאן, לא נתכוון אלא לבזיון. ואינו נחשב לו לעבירה, מה שנראה מהדברים, שהיה מתפאר מחיבורו עם איש טמא.
מב) כתוב ביעקב, איש תם יושב אהלים. ונקרא איש תם, משום שהוא יושב בשני משכנות עליונים, שהם בינה ומלכות, אהל רחל ואהל לאה, והוא משלים לצד זה ולצד זה. שמכריע בין הקוים ימין ושמאל ומשלימם. וכשאמר, עם לבן גרתי, הוא לא אמר שנטמא בכשפיו של לבן, אלא, עם לבן גרתי, להראות שלבו שלם, בהודאה על החסד והאמת שעשה לו הקב"ה. שכל העולם היו יודעים מעשיו של לבן, ומי יכול להנצל מקטרוגו, שרצה לאבדני. והקב"ה הצילני מידו. ולכונה זו אמר, עם לבן גרתי. הכל היה כדי שלא יקנא בו עשו על הברכות, שלא יחשוב שנתקיימו בו, ולא יהיה נוטר לו שנאה. ועל זה כתוב, כי ישרים דרכי ה'. וכתוב, תמים תהיה עם ה' אלקיך.