קמה) מצד רוח הטומאה מתפרדות הרבה מדרגות. וכולן אורבות לצרור על הקדושה, אלו לעומת אלו, כמ"ש, לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, כי כשמתחברים הם מחריבים העולם.
קמו) תאותם של מדרגות הטומאה אינה אלא לצרור את המדרגות הקדושות. יעקב, שהיה קדוש, כמ"ש, ויבא יעקב שלם, כולן ארבו עליו וצררו לו. בתחילה נשכו נחש, כמ"ש, ויגע בכף ירכו. שנאמר על שרו של עשו, שהוא רוכב על נחש. עתה נשכו חמור, שכם בן חמור, שהוא ימין דקליפה.
קמז) כשהנחש נשכו, עמד הוא עצמו לנגד הנחש. עתה כשנשכו החמור, שמעון ולוי שבאים מצד הדין הקשה, עמדו לנגד החמור, ושלטו עליו מכל הצדדים, ונכנע לפניהם. כמ"ש, ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב. ושמעון שמזלו היה שור, גבורה ושמאל דקדושה, בא על חמור, שהוא ימין דקליפה, וצרר אותו, כדי שלא יתחברו שור וחמור דקליפה יחד. ונמצא, ששמעון הוא הכנגד שלו ולא יעקב.
קמח) וכולם באו לצרור את יעקב, וניצל מהם. ואחר כך שלט הוא עליהם. ואחרי זה בא שור, שהוא יוסף, ונשלם בחמורים, שהם המצרים שמלך עליהם, שהיו כולם מצד קליפת החמור. יוסף הוא שור, ומצרים הם חמורים, כמ"ש, אשר בשר חמורים בשרם.
קמט) ועל כן אחר כך נפלו בני יעקב בין אלו החמורים, המצרים, משום שנתחבר שור עמהם, יוסף, והיו בהם שור וחמור יחדיו. ונשכו לישראל עצם ובשר, כטבע החמור שנושך ושובר עצם, עד שנתעורר לוי כמקודם לכן, ופזר את החמורים האלו, שהפריד בין שור וחמור, כדי להכניעם, ושבר כחם מן העולם והוציא השור משם. כמ"ש, ויקח משה את עצמות יוסף עמו. משה הוא לוי, ויוסף הוא השור, שנתחבר עמהם.
קנ) מקודם לכן, כשבא שמעון על החמור, להלחם עמו, העיר עליהם דם, שנמולו. ואחר כך, ויהרגו כל זכר. כעין זה עשה הקב"ה על ידי לוי, זה משה, בחמורים האלו, שהם המצרים. מתחילה הביא עליהם מכת דם. ואחר כך, ויהרג ה' כל בכור בארץ מצרים. כאן בחמור הזה, אבי שכם. כמ"ש, ואת כל חילם ואת כל טפם... ואת כל בהמתם, שנאמר, את צאנם ואת בקרם ואת חמוריהם, ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה, לקחו.
ושם, באלו החמורים, שהם המצרים, כתוב, כלי כסף וכלי זהב ושמלות. שהם כנגד, ואת כל חילם, שכאן. כתוב, וגם ערב רב עלה אתם. שהם כנגד, ואת כל טפם, שכאן, וצאן ובקר, שהם כנגד, את צאנם ואת בקרם, שכאן.
קנא) ושמעון ולוי. זה שמעון, קם כנגד חמור זה, אבי שכם, שלא היה מחובר עם שור. וזה לוי, קם כנגד כל החמורים כולם, אפילו כנגד החמורים המחוברים בשור, כמו המצרים.
כי שמעון גבורה ושור, וע"כ כנגד של חמור דקליפת ימין, והיה יכול להכניעו. אבל לקליפת החמור שבמצרים לא היה יכול להכניעם, משום שהם היו מחוברים בשור, שקבלו כח מיוסף שהיה מולך עליהם. וע"כ רק לוי, משה הבא משבט לוי, שהוא בחינת ת"ת, הכלול ימין ושמאל ביחד, היה כחו יפה להכניע אותם החמורים שבמצרים. ולא שמעון, שהיה בו שמאל בלבד.
כולם רצו להזדקק אל יעקב ותקנו עצמם לנשוך אותו, והוא עמד כנגדם בבניו, והכניעם תחתיו.
קנב) עתה, בגלות האחרונה, שעֵשָׂו נושך אותו ואת בניו, מי יקום כנגדו? יעקב ויוסף יעמדו כנגדו. יעקב מצד ימין ויוסף מצד שמאל. כמ"ש, והיה בית יעקב אש, ובית יוסף להבה, ובית עֵשָׂו לקש.
קנג) ויסעו ויהי חתת אלקים. כולם היו מתאספים להלחם, וכאשר חגרו כלי הקרב, היו מרתתים ועזבו אותם. ועל כן, ולא רדפו אחר בני יעקב.
הסירו את אלהי הנכר
קנד) הסירו את אלהי הנכר. מה שלקחו משכם, כלי כסף וזהב שהיה חקוק עליהם אלהי הנכר שלהם. אלהים אחרים היו עושים מכסף וזהב, ולא כלים שחקוקה עליהם צורת גִלּוּלִים. ויעקב הטמין אותם שם, כדי שלא יהנו מצד עבודה זרה. שאסור לאדם להנות ממנו לעולם.
קנה) ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו. השִׁקּוּץ של בני עמון שַמוּ מלכם. וכמ"ש, עטרת מלכם. לפי"ז מה הטעם, ותהי על ראש דוד? ומה הטעם שכתוב בו שִׁקּוּץ? שהרי בשאר אלהי העמים עובדי עבודה זרה, כתוב בהם, אלהי העמים, אלהים אחרים, אל נכר, אל אחר, ובזה, בעבודה זרה מלכם, אומר שִׁקּוּץ.
קנו) והשיב אלהי העמים עובדי עבודה זרה, קורא אותם הקב"ה כן. כמ"ש, ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם. ולאו דוקא מלכום. ומה שאמר הכתוב, ויקח את עטרת מלכם, שהוא העבודה זרה מלכם, ששאל, איך נתעטר בה דוד? כן הוא ודאי, שהיתה ע"ז, אלא איתַי הגִתי, בעוד שהיה עכו"ם, מטרם שנתגייר, שבר מן אותה העטרת, שהיא הע"ז מלכם, את הצורה שהיתה חקוקה עליהם, ובטל אותה, ובזה עשה אותה, הֵתֵר שיהיה מותר להנות ממנה. וע"כ שם אותה דוד על ראשו.
יש כח לעובד ע"ז לפסול את הע"ז שלו. ואז מותרת בהנאה לישראל. אמנם לאחר שנתגייר, אם פוגם ופוסל הע"ז שעבד מכבר, אינו מתיר אותה בהנאה, כי אז דינו כישראל. ולפיכך אומר הזהר, שאיתי הגתי ביטל אותה מטרם שנתגייר, ויצאה מכלל ע"ז. וע"כ מותר היה לדוד לשים אותה על ראשו.
שקוץ בני עמון היה נחש אחד, חקוק בחקיקה עמוקה על אותה העטרת. ומשום זה נקרא בשם שקוץ, שפירושו זוהמה.
קנז) הסירו את אלהי הנכר, אלו הן נשים אחרות, שלקחו בשבי, שהיו מביאים עמהם כל עֲדָיֵיהם. ועל זה כתוב, ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר, שהם הנשים, וכל עֲדָיֵיהם, וכל אלהי זהב וכסף. ויטמון אותם יעקב, את הכסף והזהב, כדי שלא יהנו מצד עבודה זרה כלום.
קנח) יעקב אדם שלם היה בכל, והיה מתדבק בהקב"ה. כתוב, ונקומה ונעלה בית אל. מיד כתוב, ויתנו אל יעקב. מכאן, שאדם צריך לשבח את הקב"ה, ולהודות לו על הנסים ועל הטוב שעשה עמו. כמ"ש, ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי.
קנט) בתחילה כתוב, ונקומה ונעלה בית אל. בלשון רבים, שהכליל בניו עמו. ואחר כך כתוב, ואעשה שם מזבח. בלשון יחיד, ולא כתוב ונעשה. שהוציא אותם מכלל זה. משום שעל עצמו בלבד היה הדבר. יעקב ודאי התקין תפלת ערבית, שהיא תקון הנוקבא. והוא עשה את המזבח, שהוא תקון הנוקבא. ועליו היה הדבר, ולא על בניו. ומשום שהוא עבר כל אלו הצרות מיום שברח מפני אחיו, שכתוב, ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי, אבל הם באו אחר כך לעולם, אחר שכבר נפטר מצרות אלו. לפיכך לא הכניסם עמו בתקון המזבח, אלא אמר, ואעשה שם מזבח.
קס) מכאן נשמע, שמי שנעשה לו הנס, הוא צריך להודות. מי שאכל לחם על השלחן, הוא צריך לברך. ולא אחר, שלא אכל מאומה. כי על כן אמר יעקב, ואעשה שם מזבח. ולא אמר, ונעשה.
ויבן שם מזבח
קסא) ויבן שם מזבח. שתקן את המדרגה. מזבח לה', היינו לתקן את המדרגה התחתונה, הנוקבא, לחבר אותה עם המדרגה העליונה, ז"א. ויבן שם מזבח, הנוקבא, להוי"ה, ז"א. ויקרא למקום, אל בית אל. השם הזה שנתן לנוקבא, הוא כשם של העליונה, בינה, משום שכאשר האירה הנוקבא מז"א, נעשתה אז הבת, הנוקבא, כאמה, בינה. וע"כ קרא אותה יעקב בשם אל, שהוא שם אמא.
קסב) כי שם נגלו אליו האלקים. מלאכים. כי אמר נגלו ולא נגלה. כי שבעים מלאכים נמצאים תמיד עם השכינה. ושבעים כסאות הם סביב השכינה. וע"כ כשיש גילוי המלאכים, יש גילוי השכינה. ועל כן כתוב, כי שם נגלו אליו האלקים, במקום זה הנגלה, בנוקבא. כי כתוב, והנה ה' נצב עליו, על הסולם, שהוא הנוקבא. שמקודם לכן כתוב, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. הרי שגילוי המלאכים בא עם גילוי השכינה. ולפיכך קרא יעקב שם המזבח, אל בית אל, על גילוי השכינה, ותלה זה בגילוי המלאכים.
ויעל מעליו אלקים
קסג) ויעל מעליו אלקים. ביחד עם האבות יעקב נעשה מרכבה קדושה לה', לז"א. העומד להאיר אל הלבנה, הנוקבא. והוא מרכבה בלבדו, משום שהוא כולל בעצמו את האבות, שהם חסד דגבורה, כי ת"ת כולל חו"ג.
קסד) כי מי גדול. כמה חביבים ישראל לפני הקב"ה, שאין לך אומה ולשון בכל אומות העולם עובדי ע"ז, שיהיו להם אלהים שיקבלו תפלתם, כמו שעתיד הקב"ה לקבל תפלתם ובקשתם של ישראל בכל שעה שצריכים לקבלת התפלה, שהם מתפללים רק בשביל המדרגה שלהם, שהיא השכינה. כלומר בכל שעה שתפלתם היא לתקון השכינה.
קסה) יעקב, הקב"ה קראו ישראל. כלומר, השכינה. כמ"ש, ויקרא אל משה, שכתוב ויקרא עם א' זעירא, שהיא השכינה.
קסו) השם ישראל נשלם בכל כראוי, ואז נתעלה במדרגתו ונשלם בשם הזה, ועל כן, ויקרא את שמו ישראל.
יעקב - ישראל
קסז) יעקב הבחיר שבאבות והוא כולל כל הצדדים, ימין ושמאל. וע"כ קרא שמו ישראל, כמ"ש, לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך. וכתוב, ויקרא את שמו ישראל. ולמה חזר הקב"ה וקרא אותו יעקב הרבה פעמים? והכל קוראים אותו יעקב, כמו בתחילה. ומהו, ולא יקרא שמך עוד יעקב?
קסח) כגבור יצא, כאיש מלחמות. אבל למה כגבור, כאיש? גבור ואיש היה צריך לומר.
קסט) הוי"ה בכל מקום הוא רחמים. הוי"ה הוא שמו של הקב"ה, כמ"ש, אני הוי"ה הוא שמי. ולפעמים נקרא שמו אלקים, שהוא דין. אלא בשעה שמתרבים צדיקים בעולם, שמו הוי"ה, הרחמים. ובשעה שרשעים מתרבים בעולם, שמו אלקים. כך, בזמן שיעקב לא היה בין שונאים, ולא היה בחוץ לארץ, קוראים לו ישראל. וכשהיה בין שונאים או בחוץ לארץ, קוראים לו יעקב.
קע) אבל כתוב, וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. שלא היה בחוץ לארץ, ומ"מ כתוב השם יעקב.
קעא) כמו שהקב"ה לפעמים נקרא הוי"ה ולפעמים נקרא אלקים, לפי המדרגה, כן לפעמים נקרא ישראל ולפעמים נקרא יעקב. כשיש לו מדרגות ג"ר וראש, נקרא ישראל. וכשהוא ו"ק בלי ראש, נקרא יעקב. ומה שנאמר, לא יקרא שמך עוד יעקב - שלא ישאר בשם יעקב, אלא שיהיו לו ב' שמות, יעקב וישראל, לפי המדרגה.