קעט) הִתְרַפִּיתָ, ביום צרה צר כֹּחֶכָה. הִתְרַפִּיתָ, מי שידיו מתרפות מן הקב"ה, שלא להתגבר בו. ואיך יתגבר האדם בהקב"ה? שיתגבר בתורה. כי כל מי שמתגבר בתורה, הוא מתגבר בעץ החיים, כביכול הוא נותן כח לכנסת ישראל, שהיא השכינה, להתחזק.
קפ) ואם הוא מתרפה מתורה, כתוב, הִתְרַפִּיתָ . אם הוא מתרפה מתורה, ביום צרה צר כֹּחֶכָה , ביום שתבוא לו הצרה, כביכול הוא דוחק את השכינה, שהיא כחו של העולם. כֹּחֶכָה, ר"ת כח-כה, אשר כה, הוא שם השכינה. צר כח-כה, שמצר כח השכינה הנקראת כה.
קפא) בשעה שאדם מתרפה מתורה והולך בדרך שאינו כשר, כמה אויבים עתידים להיות מצירים לו ביום צרה. ואפילו נשמתו של האדם, שהיא כחו ותוקפו, נעשית אויבת לנגדו, שכתוב צר כחכה. כי נעשית צר ואויב לו. צר כחכה, רומז על הנשמה, שהיא כחו של האדם.
קפב) בשעה שהאדם הולך בדרכי התורה וכל דרכיו מתוקנים כראוי, כמה מליצים ישרים עומדים לו להזכירו לטוב. אם יש עליו מלאך מליץ. וכי הכל לא גלוי לפני הקב"ה, והוא צריך למלאך, שיאמר לפניו טוב או רע?
קפג) אלא ודאי שהוא נצרך למלאך, אע"פ שיודע הכל. והוא כדי לעורר רחמים. כי כשיש לו לאדם מליצים טובים, להזכיר לפני הקב"ה את זכויותיו, ואין לו מלמד חובה, אז, ויחוננו ויאמר פְּדָעֵהוּ מרדת שחת מצאתי כֹפֶר.
קפד) כתוב, אם יש עליו מלאך. אם לא היה כתוב יותר, היה טוב. אבל כתוב, מלאך מליץ אחד מני אלף. וא"כ צריכים לדעת, מי הוא. ואומר, זה הוא המלאך, הממונה להיות עם האדם לצד שמאלו. שכתוב, יפול מצדך אלף. וזה הוא צד שמאל. כי כתוב אחריו, ורבבה מימינך. משמע שמצדך, שכתוב מקודם לכן, הוא צד שמאל.
קפה) אבל, אחד מנִי אלף, זהו היצר הרע, שהוא אחד מן אותם אלף המזיקים, שהם לצד שמאל. כי הוא עולה למעלה ונוטל רשות. ואח"כ יורד וממית. ועל כן, אם האדם הולך בדרך אמת, אותו היצר הרע נעשה לו לעבד, שכתוב, טוב נקלה ועבד לו. אז הוא עולה ונעשה מליץ יושר, ואומר לפני הקב"ה זכות על האדם. אז אומר הקב"ה, פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת.
קפו) ועם כל זה, אין היצר הרע חוזר ריקם, כי ניתן לו אדם אחר במקומו לשלוט עליו, ולקחת נשמתו ממנו, משום שהקדימו עונותיו של האדם ההוא. ונתפש עליהם. והוא נעשה כפר על האדם שנצל. וכמ"ש מצאתי כֹפר לפדות אותו.
קפז) מצאתי כֹפר. הקב"ה אמר אל המלאך, אותה הזכות שאמרת על האדם, היא תהיה עליו לכפר, לפדותו, שלא ירד לגיהנם ולא ימות. ועל כן צריך האדם ללכת בדרך אמת, כדי שמלמד החובה, יתהפך להיות לו למלמד זכות.
קפח) כעין זה, ישראל ביום הכפורים, שנותנים ליצר הרע, שהוא סמאל, שעיר לעזאזל, ומתעסקים עמו עד שנעשה להם עבד, ועולה ואומר עדות לפני הקב"ה, ונעשה להם למליץ טוב. ועל היצר הרע הזה אמר שלמה, אם רעב שנאך האכילהו לחם.
קפט) משום זה, ביום צרה, כשהאדם מתרפה מתורה, כביכול דוחף את הקב"ה אל היצר הרע, הנעשה מקטרג על האדם, לשמוע קטרוגו. וא"כ הוא יום צרה. ואז נאמר, צר כחכה. שהוא ר"ת, צר כ"ח כ"ה. שמצר כח, השכינה, שנקראת כ"ה. משום שהיצה"ר מתקרב לפני הקב"ה לקטרג, ונחלש כחה של השכינה, מחמת הקטרוג.
קצ) טוב ה' למעוז ביום צרה. מהו ביום צרה? זה הוא יעקב, בעת שבא עשו לקטרג עליו. ויודע חוסי בו, היינו כשבאה עליו צרת הדין של מיתת רחל.
קצא) אין המקטרג על האדם נמצא, אלא בשעת סכנה. משום שיעקב איחר לשלם את נדרו שנדר לפני הקב"ה, נתגבר הדין על יעקב, על ידי המקטרג, שתבע עליו דין בשעת הסכנה, שרחל היתה בה. אמר לפני הקב"ה, והרי יעקב נדר נדר ולא שלם. והרי הוא גדול מכל בעושר ובבנים ובכל מה שצריך. ולא שלם הנדר שנדר לפניך, ולא קבלת עונש ממנו. מיד, ותלד רחל ותקש בלדתה, כי נתקשה עליו הדין למעלה, אצל מלאך המות.
קצב) ואם אין לך לשלם, למה יקח משכבך מתחתיך. ועל כן מתה רחל, ונעשה הדין על ידי מלאך המות.
קצג) בשעה שבא עשו, וישם יעקב את השפחות ואת ילדיהן, משום שהיה מפחד על רחל, שלא יסתכל אותו רשע ביפיה, ולא יצר אותו עליה.
קצד) ותגשן השפחות הנה וילדיהן. הנשים היו לפני האנשים, אבל ברחל מה כתוב. ואחר נגש יוסף ורחל, שיוסף היה לפני אמו, והוא חִפָּה והסתיר אותה. ועל כן כתוב, בן פורת יוסף, שהגדיל גופו וחִ פָּה על אמו. עלי עין, על עינו של אותו רשע, שלא יסתכל בה.
קצה) כאן נענשה רחל על ידי היצר הרע, שקטרג בשעת הסכנה. ונענש יעקב על נדרו שלא שלם. וזה היה קשה לו ליעקב יותר מכל הצרות שעברו עליו. ומאין לנו שבשביל יעקב היתה מיתת רחל? כי כתוב, מתה עלי רחל, משום שאחרתי לשלם את נדרי.
קצו) קללת חנם לא תבא. ובארוהו, לו, עם ו'. להורות, שאם קללת צדיק הוא, אפילו שלא נתכוון כלל לקלל, כיון שיצאה הקללה מפיו מקבל אותה היצר הרע, ומקטרג עמה בשעת הסכנה.
קצז) יעקב אמר, עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה. ואע"פ שהוא לא ידע שרחל גנבתם, קבל הדבר אותו השטן, הנמצא תמיד אצל בני אדם, ובשעת הסכנה קטרג עליו. וע"כ למדנו, לעולם לא יפתח אדם פה לשטן, משום שלוקח אותה המלה ומקטרג עמה למעלה ולמטה. וכל שכן, אם המלה יצאה מפה של חכם או צדיק. ועל שנים אלו נענשה רחל:
א) משום שאֵחֵר לשלם את נדרו.
ב) משום הקללה שהוציא מפיו.