א) אשריהם ישראל שעוסקים בתורה, ויודעים דרכי התורה, שבשבילה יזכו לעולם הבא.
ב) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, משום שהם שומרים את הברית, שהעולם מתקיים עליו, כמ"ש, אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי. ששומרים ברית מילה בקדושה שלא לטמא אותו בשכבת זרע לבטלה ובעריות. ולפיכך, ישראל ששומרים הברית, כי קבלו אותו עליהם, יש להם חלק לעולם הבא.
ג) ולא עוד אלא שישראל נקראים משום זה צדיקים. מכאן, כל מי ששומר הברית, שהעולם מתקיים עליו, נקרא צדיק. מאין לנו זה? מיוסף, שבשביל ששמר ברית העולם, לא נכשל באשת אדונו, זכה שנקרא צדיק. כמ"ש, ועמך כולם צדיקים. נח איש צדיק, שהיה שומר הברית, וע"כ נתקיימו תולדותיו. ולכן, אלה תולדות נח, נח איש צדיק, כי תלויים זה בזה.
ד) ונהר יוצא מעדן. נהר, יסוד, נמשך ויוצא מעדן, שהוא חכמה, ונכנס בהגן, מלכות, ומשקה אותו משקוי של מעלה, ועושה לו נחת רוח, ועושה פירות ומגדל זרעים. ואז הוא נחת לכל, שזהו נחת להגן, שיש לו פירות. והוא מביא נחת להנהר, להיותו עושה את הפירות. בהנהר, שהוא יסוד. וישבות ביום השביעי, בהגן, שהיא מלכות. וישבות, מלשון מנוחה ונחת. זה עושה תולדות, היסוד, שהוא נהר היוצא מעדן, כי שום ספירה אחרת אינה עושית פירות.
ה) נח למטה, היה ברית קדש, כמו היסוד של מעלה, נהר היוצא מעדן. ולפיכך נקרא איש האדמה, כי אדמה היא מלכות, והיסוד הוא האיש של המלכות. נח היה צריך אל התבה, למלכות, כדי להתחבר בה ולקיים זרע כל העולם, כמ"ש לחיות זרע.
ו) תיבה היא ארון הברית, המלכות, אחר שקבלה היסוד לתוכה, הנקרא ברית. ונח והתבה למטה, היו כמו יסוד והמלכות של מעלה. כי בנח כתוב ברית, כמ"ש, והקימותי את בריתי אתך. וכל עוד שלא נתקיים בו הברית, לא בא אל התבה, כמ"ש, והקימותי את בריתי אתך, ובאת אל התבה. כי אז נעשית התבה ארון הברית, כלומר, אחר שקבלה לתוכה את נח הצדיק, שהוא ברית, הרי נעשית לארון הברית.
ז) תיבה ונח הם כמלכות וברית שלמעלה. ומתוך שהברית של מעלה עושה תולדות, גם נח עושה תולדות. כמ"ש, אלה תולדות נח. שעושה תולדות, כמו הברית של מעלה, שהוא יסוד דאצילות. מטעם שזכה לברית קדש, יסוד דאצילות, הנקרא ברית, שורה עליו.
ח) נח איש צדיק, כמו יסוד שלמעלה. וע"כ כתוב, צדיק יסוד עולם. אשר הארץ, המלכות, מתקיים עליו, שהוא העמוד, שהעולם, המלכות, עומד עליו. ע"כ נקרא יסוד עולם. והיסוד הזה הוא צדיק, ונח הוא צדיק למטה, בנשמות. וע"כ כתוב, נח איש צדיק, ללמדנו שהעולם מתקיים עליו.
ט) את האלקים התהלך נח, שלא נפרש ממנו לעולם, מהמלכות. וזכה להיות בארץ איש צדיק, כעין שלמעלה, שהוא יסוד העולם, ברית שלום ושלום העולם. והוא ודאי איש האדמה, בעלה של האדמה. וע"כ כתוב, ונח מצא חן בעיני ה'.
י) תמים היה בדורותיו. הדורות היוצאים ממנו משלימם כולם בצדקתו, וגם הוא עצמו נשלם מכולם. שתמימותו השלימה כל הדורות היוצאים ממנו. ונעשה תמים בזכות כל הדורות היוצאים ממנו. פירוש אחר של תמים היה, שנולד מהול. בדורותיו, ולא בדורות העולם שממנו יצאו. אע"פ שתמים בכל דורות העולם, מ"מ אומר בדורותיו, כי כל דורות העולם, דורותיו הם, כי ממנו יוצאים.
יא) ראוי היה נח מיום שנברא העולם להיות בחיבור אחד עם התבה ולהיכנס בה. וכל עוד שלא נתחברו כאחד, לא היה העולם על היכנו כראוי. אחר זה, ומאלה נפצה הארץ. נפצה, בדומה לתבה עלאה, שהיא הגן, כי משם והלאה נמצא הפירוד, ונפוצו התולדות לכל הרוחות. אחר שיצאו ונתקנו בהתבה, יכולים להמצא בעולם הפירוד ולא ימחו כמו דור המבול.
יב) הענפים למטה דומים לשרשיהם שמלמעלה. ומשום זה, אלה תולדות נח, אל"ה הם תולדות, ופסל את הראשונים, שלא נתקיימו בעולם, כי יסוד העולם, שהוא נח, הוא העושה פירות להתקיים בעולם.
כל הנאמר בנח ותבה למטה, רומז על שרשיהם שלמעלה באצילות. מהשיעור של התבה, רומז על שיעור בנין המוחין שבהתבה של מעלה, שהיא מלכות, הנבנית ע"י יסוד דז"א. כי ג' שיעורים נאמרים בה: ארך, רוחב, קומה, שהם חב"ד.
הארך, חכמה. אבל היא נמשכת מבינה שנעשית לחכמה, שספירותיה מאות. וע"כ ג"ר שמקבלת התבה, הן שלש מאות אמה ארך התבה, כח"ב, שכל אחת מאה.
הרחב, בינה, מבחינת החסדים שבה, המאירים בכל ה' ספירותיה כח"ב תו"מ. ומתוך שחסדים הם, נבחנת כל ספירה רק לעשרה. והן חמשים אמה רחבה.
הקומה, הדעת, התכללות חכמה וחסדים יחדיו, כדוגמת הקומה המדומת, שהיא התכללות וגידול של הארך ורחב יחדיו. נמשכת אל התבה מז"א, שספירותיו עשיריות, ומאירה בג"ר שלה כח"ב, כמו הארך, וע"כ כתוב, ושלשים אמה קומתה.
הרי ששיעורי בנין התבה ע"י נח הם כשיעורי בנין המלכות ע"י יסוד דז"א.
יג) למה כתוב ב' פעמים נח? כל צדיק וצדיק שבעולם יש לו ב' רוחות: אחד בעוה"ז ואחד בעוה"ב. וכן תמצא בכל הצדיקים, שקראם הקב"ה, משה משה, יעקב יעקב, אברהם אברהם, שמואל שמואל. שם שם, ב"פ. חוץ מיצחק, שלא כתוב בו ב"פ יצחק, משום שבשעה שנקרב יצחק על המזבח, יצאה נשמתו שהיתה בו בעוה"ז. וכיון שנאמר לאברהם, ברוך מחיה המתים, שנאמר לו, אל תשלח ידך אל הנער, אחר שכבר שלח ידו לשחטו, חזרה אליו רק נשמתו שבעולם הבא.
וע"כ לא נקרא, יצחק יצחק. ומשום זה לא יחד הקב"ה את שמו על צדיק בחייו, אלא על יצחק, משום שנחשב כמת. כי לא היה לו נשמה מעוה"ז, אלא מעוה"ב, כמו שיש לנפטרים מעוה"ז. כמ"ש, הן בקדושיו לא יאמין, כי אינו מיחד שמו על הצדיק בחייו.
יד) כתוב, נח נח. משום שנח היה צדיק, שבח אותו ב' פעמים. תמים היה בדורותיו. אבל אם היה בדורות אחרים, כמו דור של אברהם, ודור של משה, ודור של דוד, לא היה נחשב לכלום. ראה, מה שעשה בדור שכולם רשעים, מכל שכן אם היה בדור שכולם צדיקים, מה היה עושה.
טו) ע"י המעשים שהקב"ה עושה, מתגלה הנבואה לבני אדם. וכשהנבואה נגלית ע"י הקדם של מעשים קשים, היא נקראת חזות קשה או חזיון. השם הוא הגורם לכל. ע"כ יש לבדוק בהשם של הדבר, כי הקב"ה משים בפי בני אדם לקרא שמות בארץ. כמ"ש, לכו והסתכלו במפעלות ה' באמצעות השמות, שניתנו להפעולות בהארץ, ע"י בני אדם, כי הקב"ה שם בפיהם השמות בנבואה, ע"י הקדם של מעשים.
טז) כתוב, לאמר, וכתוב, זה. לאמר, היא הנוקבא, מלכות. זה, הוא צדיק, נח. כאן כתוב, זה, ושם כתוב, זה ה' קוינו לו. זה, הנאמר שם, הוא ה', הנקרא צדיק. וזה שבכאן, רומז לנח, שנקרא צדיק כמו ה'. ויקרא את שמו נח. הנוקבא העליונה, מלכות, קראה אותו נח. לאמר, שהנוקבא אמרה, זה, נח, ינחמנו.
אשריהם הצדיקים, הנחתמים ברשימות טבעת המלך, הקב"ה, להיותם רשומים בשמו, והוא שם שמות בארץ, בפי בני אדם, שיקראו כל דבר בשמו כראוי.
יז) כתוב, ויקרא את שמו נח. וכתוב, ויקרא שמו יעקב. למה לא כתוב, את, ביעקב כמו בנח? את, הוא לכלול עמו השכינה, הנוקבא, הנקראת את. וע"כ יעקב, שמדרגתו מרכבה להקב"ה בלבדו, לא כתוב בו את. אבל בנח, שהוא צדיק, המחובר תמיד עם השכינה, ע"כ כתוב בו את, שהיא השכינה הכלולה עם נח.