כח) ותשחת הארץ לפני האלקים. למה כתוב לפני האלקים, שהוא מובן מאליו? אלא כיון שעשו את חטאיהם בגלוי לעיני כל, כתוב אז, לפני האלקים.
כט) ולהיפך, מתחלה היה לפני האלקים, שלא חטאו בגלוי. כי לפני האלקים עשו מעשיהם, ולא לפני בני אדם. ולבסוף עשו מעשיהם בגלוי. ובב' אופנים אומר הכתוב שחטאו, בסתר ובגלוי.
ל) מיום שאדם עבר על מצות רבונו, כל בני האדם שנולדו אחריו, נקראים בני האדם. ולא לשם שבחו נקראים כן, אלא כמי שאומר, בניו של פלוני שעבר על מצות רבונו.
לא) כיון שבא נח, נקראים בני העולם על שמו של נח, תולדות נח. והוא לשם שבח, כי נח קיים אותם בעולם, ולא תולדות אדם, שהעבירם מהעולם, וגרם לכולם המות.
לב) וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל, אשר בנו בני האדם. בני האדם כתוב, ולא כתוב, בני נח, אע"פ שהם באו מנח. אלא משום שאדם חטא לפני רבונו, מיחס אותם הכתוב לבני אדם, ומוטב לו שלא היה נברא.
לג) בן חכם ישמח אב. אם הבן טוב, כל בני העולם מזכירים את אביו לטוב. ואם הבן רע, הכל מזכירים את אביו לרע. אדם, משום שחטא ועבר על מצות רבונו, לכן כאשר באו אלו בוני המגדל שמרדו ברבונם, כתוב עליהם, אשר בנו בני האדם, בניו של אדם הראשון, שמרד ברבונו ועבר על מצותו.
לד) ולכן כתוב, אלה תולדות נח. אלה נחשבים תולדות, ולא הראשונים. אלה, שיצאו ובאו מתוך התבה, הם תולדות. ולא תולדות אדם, שיצא מג"ע ולא הוציא אותם משם. וע"כ אינם בני קיימא.