פד) צהלי קולך, בת גלים. הקשיבי לישה, עניה ענתות. זה נאמר על כנסת ישראל, המלכות. צהלי קולך בת גלים, בת אברהם אבינו, כמ"ש, אבא יסד בת. והוא חסד, שעלה להיות חכמה. וכשיש לה מוחין דאבא, נקראת בת גלים. גל נעול, שהמלכות נקראת גל, בעת שיש לה מוחין דאבא.
כי גלים הם האורות המתקבצים, בסוד ג' הנקודות חולם שורק חירק, והולכים ונכנסים לתוך המלכות וממלאים אותה, כמ"ש, שלחיך פרדס רמונים. שלחיך, האורות, המתקבצים ונמשכים להמלכות. כמו נהרות ונחלים. צהלי קולך בת גלים, נאמר על המלכות, שתשמח ותרנן בקולה בעת שהיא בת גלים. שיש לה המוחין הגדולים, הנקראים גלים, שהם מוחין דאבא.
פה) לישה, ליש אובד מבלי טרף, בהיפך מהשם גלים, כשהמלכות נאבדת מחמת חוסר שפע.
ליש הוא שם זכר, לישה היא שם נקבה, המלכות. למה היא נקראת על השם ליש? על מדת הגבורה שבה, או על חוסר שפע שבה?
הכל הוא בליש, שהשם ליש יורה על זמן היותה בבחינת נקודת השורק. שאז בה הן מדת הגבורה והן חסרון השפע, שהוא אז גבורה תחתונה, מלכות, ושהיא נמשכת מגבורה עלאה, מהגבורה שבבינה, ע"כ נאמר עליה, ליש גבור בבהמה. והיא, ליש אובד מבלי טרף, בשעה שאלו הנחלים, שהם אורות העליונים, מסתלקים ואינם נכנסים לתוכה. אז נקראת לישה, הנאבדת מבלי טרף, כמ"ש, ליש אובד מבלי טרף, ובני לביא יתפרדו.
פו) לישה, עניה ענתות, הן היינו הך. עניה ענתות, פירושו עניות שבעניות, כמ"ש, מן הכהנים אשר בענתות. וכתוב, ענתות לך על שדך, שענתות האלו פירושם עניות. אף כאן פירושו עניות. מה משמיענו שלמה, במה שקראו ענתות. שלא מצאנו, שאביתר היה נקרא כן עד הנה?
אלא כל זמן שדוד המלך היה חי, נתעלה אביתר בעושר ובכל. אחר שמת דוד, נעשה עני. אמר לו שלמה, ענתות לך על שדך. ומיושב בזה, שעד עתה, כל עוד שדוד המלך היה חי, לא נקרא בשם ענתות, כי היה עושר. אלא אחר מיתתו של דוד נעשה עני, וקראו שלמה ענתות.
פז) למה קרא לו שלמה בשם ענתות, בשם בזיון? אלא אמר לו, בימיך היה אבי בעניות. ועתה, שאני עשיר, לך על שדך. כי מי ששימש בימי עוני, אינו ראוי שישמש בימי עושר. אז למה נקרא אביתר ענתות? אם תאמר, משום שהיה מן ענתות, הנה למדנו, שכתוב, וימלט בן אחד... והוא היה מנוב. שהרי נוב היה עיר הכהנים. ואע"פ שאמרו, היא נוב היא ענתות, ולמה נקראת ענתות, משום שירדה לעניות, והעיר נאבדה ע"י שאול והכהנים נאבדו.
אלא ענתות כפר היה, והוא אינו נוב, וע"כ קרא שלמה לאביתר ענתות. משום שאמר שלמה, וכי התענית בכל אשר התענה אבי. ומעיר נוב היה, ועל שדוד היה בעניות בימיו, קרא אותו ענתות.
פח) העולם היה בעניות, מיום שאדם עבר על מצות הקב"ה. עד שבא נח והקריב קרבן, ונתיישב העולם.
לא נתיישב העולם, והארץ לא יצאה מזוהמת הנחש, עד שעמדו ישראל על הר סיני, ונתאחזו בעץ החיים, אז נתיישב להעולם.
פט) ואם לא חזרו ישראל וחטאו לפני הקב"ה, לא היו מתים לעולם, כי הוסרה מהם זוהמת הנחש. כיון שחטאו, נשברו אז לוחות הראשונות, שהיה בהם חירות מכל, חירות מאותו נחש, קץ כל בשר, מלאך המות.
צ) וכשעמדו הלוים להרוג הרג, בעת שאמר להם משה, שימו איש חרבו על ירכו, אז חזר ונתעורר נחש הרע, והיה הולך לפניהם ולא יכול למשול בהם. כי ישראל כולם היו מזוינים בחגורות מזונינות, כמ"ש שבעת מתן תורה, חגר להם הקב"ה חגורות מאותיות השם הקדוש, שהם העֲדי שקבלו מהר חורב. וע"כ, לא היה יכול הנחש למשול עליהם. וכיון שאמר למשה, ועתה הורד עֶדְיְךָ מעליך, ניתן רשות להנחש למשול עליהם.
צא) כתוב, ויתנצלו בני ישראל את עֶדְיָם מהר חורב. וינצלו, היה צריך לכתוב. אלא, ויתנצלו, יורה שנתנצלו ע"י כח אחר, כי ניתן רשות להנחש למשול עליהם. את עדים מהר חורב. פירושו, העדי שקבלו מהר חורב, כאשר ניתנה התורה לישראל.
צב) נח שהיה צדיק, למה לא ביטל המות מהעולם, כמו שהיה במתן תורה? משום שזוהמת הנחש עוד לא יצאה מהעולם. ועוד, שעוד לא היה לבני העולם אמונה בהקב"ה, והיו נאחזים כולם בעלי האילן למטה, שהם כחות החיצונים, והיו מתלבשים ברוח הטומאה.
צג) ועוד, שיצאו מן התיבה, הוסיפו לחטא וללכת אחר היצה"ר כבתחילה, והתורה הקדושה, שהיא עץ החיים, עוד לא הוריד אותה הקב"ה בארץ. ועוד, שהוא עצמו חזר והמשיך המות לעולם.