קלד) ואני הנני מביא את המבול מים. מה הטעם, שאומר הכתוב, הנני, אחר שכבר אמר ואני? בכל מקום שכתוב, אני, נעשה גוף לנשמה, כלומר, אני, היא הנוקבא, גוף לז"א, הנבחן כנשמה שלה. שמקבלת ממה שלמעלה מז"א. ומשום זה מרומזת המלה, אני, באות הברית, עם ו', שהוא יסוד דז"א, כמ"ש, אני הנה בריתי אתך. משום שמקבלת מברית דז"א. אני יורה: העומדת להתגלות המזומנת להשגה. אני יורה: אני כסא למה שלמעלה. אני יורה: אני העושה נקמה לדורי דורות. ואני, שכתוב כאן עם ו', יורה שכלול דכר ונוקבא ביחד, כי הו' של ואני, יורה על הדכר, שהוא ז"א.
ואח"כ נרשמה הנוקבא בלבדה בלי ז"א, בעת שנזדמנה לעשות הדין, כמ"ש, הנני מביא מבול מים על הארץ. וכתוב הנני בלי ו'. ובזה מיושב מ"ש כאן, ואני הנני, כי ואני כתוב עם ו', שיורה על ז"א, המחובר בהנוקבא, הנקראת אני. וזהו קודם שנגמר לעשות הדין. ואח"כ שכבר נגמר, כתוב הנני בלא ו', להורות שהדין נעשה על ידי הנוקבא בלבדה בלי ז"א.
קלה) מאחר שאומר, מביא את המבול, אין אנו יודעים עוד, שהוא מים, עד שהוצרך לומר, המבול מים. אלא, את המבול, הוא לרבות מלאך המות, שהיה שם, כי אע"פ שהיו רק מים, היה המחבל הולך בעולם להשחיתם במים האלו.
קלו) אני ה' יורה, נאמן אני, לשלם שכר טוב לצדיקים, ולהפרע מרשעים. וע"כ מבטיח הכתוב לצדיקים עם המלה אני, לשלם שכרם הטוב לעולם הבא. וכן מאיים לרשעים, להפרע מהם לעולם הבא, עם המלה אני. כי השם אני, יורה שעומד בגילוי. ואין התגלות אלא על גילוי שכר ועונש. ונמצא בהכרח, כי אני, יורה, נאמן אני לשלם שכר.
קלז) לשחת כל בשר, הוא מחבל העולם. ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף. שאינו נותן לו רשות. וזהו לשחת כל בשר, שהוא מצד המשחית, שכתוב, קץ כל בשר בא לפני, בא לפני ליטול רשות. כי מאחר שהגיע הזמן שהמתין להם הקב"ה, עד שנשלמו לנח שש מאות שנה, שאפשר לקיים בו, ליתן שכר טוב לצדיקים, אז הוא הזמן להפרע מן הרשעים. וע"כ אתן רשות להמשחית לשחת כל בשר.