קלח) כמה אטומים הם בני אדם, שאינם יודעים ואינם משגיחים בדברי תורה, אלא שמסתכלים בדברי העולם, ורוח החכמה נשכח מהם.
קלט) כי כשהאדם מסתלק מהעולם הזה, ונותן חשבון לרבונו, מכל מה שעשה בעולם הזה, בעודו נמצא ברוח וגוף ביחד. והוא רואה מה שרואה, עד שבא לעולם האמת, ופוגע שם באדם הראשון, היושב בשער גן עדן, לראות כל אלו שומרי מצות רבונם, ושמח בהם.
קמ) וכמה צדיקים הם מסביב אדה"ר, שמנעו את עצמם מדרך הגיהנום ונטו לדרך הגן עדן, ואלו נקראים יושבי חדל. ולמה לא כתוב יושבי חלד? משום שאינם כמו החולדה, שגוררת ומצנעת, ואינה יודעת למי היא עוזבת. אלא שהם יושבי חדל. כמ"ש, חדלו לכם מן האדם. שחדלו פירושו מנעו. אף כאן נקראים יושבי חדל, משום שנמנעו מדרך הגיהנום, ונתגברו בעצמם להכנס בגן עדן.
קמא) יושבי חדל, פירושו בעלי תשובה, שמנעו את עצמם מעונותיהם של הרשעים. ומשום שאדם הראשון חזר בתשובה לפני רבונו, הוא יושב עם אלו ששבו ונמנעו מעונותיהם, שהם נקראים, בני חדל, כמ"ש, אדעה מה חדל אני. ומשום זה אדה"ר יושב בשער הגן עדן. והוא שמח בהם, בהצדיקים הבאים בדרך גן עדן.
קמב) מי הוא שיכול לראות יה? כאשר הנשמות עולות להמקום צרור החיים, הן נהנות שמה מזהר אספקלריא המאירה, המאיר ממקום העליון על כל המקומות. ואלו לא היתה מתלבשת הנשמה בזהר לבוש אחר, לא היתה יכולה להתקרב לראות אור ההוא.
כשזו"ן עולים ומלבישים את או"א עלאין, אשר האור שלהם נקרא אור החיה, נקרא אז ז"א עץ החיים. וכן הוא נקרא אספקלריא המאירה, והנוקבא ארץ החיים. ויסוד של ז"א נקרא צרור החיים. להיותו מקום הקבוץ של המוחין, הנגלים בשלשה מקומות, שהם חולם, שורק, חירק, ככתוב, יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד. שהם נקוים משלושה מקומות, ובאים אל היסוד דז"א, הנקרא מקום אחד.
וע"כ נקרא צרור החיים. וכשהנשמות עולות לזו"ן, הם עולות עם אותיות אל"ה דזו"ן, שנפלו למקומם ונתדבקו בהם. והם סוד נה"י דז"א, שעקרם הוא קו אמצעי, שהוא יסוד דז"א. הרי שמקום עליית הנשמות לז"א, הוא ביסוד שלו, הנקרא, צרור החיים. ושם נהנים בזהר ז"א, הנקרא אספקלריא המאירה.
קמג) כמו שנותנים להנשמה לבוש, שהוא הגוף, להתקיים בעולם הזה, כמו כן נותנים להנשמה לבוש זהר העליון, להתקיים בו בעולם הבא, ולהסתכל בתוך מראה המאירה, שהוא ז"א, מתוך ארץ החיים, שהיא הנוקבא דז"א. ומיושב מה שהקשה בהכתוב, אמרתי לא אראה יה, כי הכונה היא ע"י ב' התקונים:
א. ע"י לבוש זהר העליון.
ב. ע"י הנוקבא דז"א, הנקראת ארץ החיים.
זוכים הצדיקים להסתכל באספקלריא המאירה, שהיא, יה בארץ החיים.
קמד) משה לא היה יכול לגשת להסתכל במה שנסתכל. אלא כאשר התלבש בלבוש אחר. כמ"ש, ויבא משה בתוך הענן, ונתלבש בו כמו שמתלבשים בלבוש. והיה יכול להסתכל במה שנסתכל.
קמה) כמו זה מתלבשות נשמות הצדיקים בעולם האמת, בלבוש כעין עולם ההוא, שיתנהגו בהתאם לאותו הלבוש. ואז הם מוכנים להסתכל באור המאיר בארץ החיים ההוא, באור הנוקבא. שמתוכה הם מסתכלים בתוך אספקלריאה המאירה. וזהו, יה יה בארץ החיים, שאמר חזקיהו, שהיה חושב, שלא יזכה עוד לאותו האור ולאותו הסתכלות, משום שנהר הנמשך מג"ע, הפסיקו ולא הוליד. כי מי שאינו עוסק בפריה ורביה, פוגם בנהר היוצא מעדן, שהוא יסוד דז"א. לא אביט אדם עוד, זהו אדם הראשון, כמ"ש, שאדה"ר יושב בשער ג"ע ומקבל נשמות הצדיקים הבאים לג"ע. וחזקיה חשב, שלא יזכה להביט אדם בשער הג"ע.
קמו) ולמה חשב חזקיהו כל זה? משום שאמר לו הנביא, כי מת אתה בעולם הזה, ולא תחיה לעולם האמת. כי כל מי שאינו מוליד בנים בעולם הזה, כאשר נפטר ויצא ממנו, מגרשים אותו מכל מה שאמרנו לעיל, ואינו שורה שם לראות באותו אור המאיר. וחזקיהו, שהיה נקי צדיק וחסיד היה לו כך, כל שכן מי שאין לו זכות אבות וחטא לפני רבונו, על אחת כמה וכמה.
קמז) לבוש הזה, חלוקא דרבנן, שמתלבשים בעולם האמת. אשרי חלקם של הצדיקים, שגנז להם הקב"ה הרבה טוב ועדנים לעולם האמת. עליהם כתוב, עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו.