קסח) לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה. לדוד מזמור, יורה שאמר שירה, ואח"כ שרה עליו רוח הקודש. אם כתוב, מזמור לדוד, יורה, ששרה עליו תחלה רוח הקודש, ואח"כ אמר השירה.
קסט) לה' הארץ ומלואה. על ארץ ישראל נאמר, שהיא ארץ הקודש. ומלואה זה השכינה. כמ"ש, כי מלא כבוד ה' את בית ה'. וכתוב, כי כבוד ה' מלא את המשכן. שנאמר על השכינה, שנתמלא מכל, שנתמלא מן השמש. הלבנה, שהיא השכינה. שלימה מכל הצדיקים, מלא מכל טוב שלמעלה. תבל ויושבי בה, נאמר על שאר ארצות מחוץ לארץ ישראל.
קע) לה' הארץ ומלואה, שהיא ארץ הקדושה העליונה, הנוקבא. שהקב"ה חפץ בה. ומלואה, זה נשמות הצדיקים, שהנוקבא מתמלאה מהם, מכח עמוד אחד, יסוד דז"א, שהעולם עומד עליו. כלומר, כל מה שיש בהעולם, הנוקבא, מקובל מן יסוד דז"א, ולפיכך נבחן שהעולם עומד עליו.
קעא) על עמוד אחד עומד. כתוב, כי הוא על ימים יסדה. הוא, סובב על הקב"ה.
קעב) על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה. אלו הם ז' עמודים, שהנוקבא עומדת עליהם, והם ממלאים אותה, והיא מתמלאת מהם. שהם ז' ספירות חג"ת נהי"מ דז"א. ומתמלאת מהם בשעה שצדיקים מתרבים בעולם, אז ארץ הזו, הנוקבא, עושית פירות, ומתמלאת מכל.
קעג) ובשעה שהרשעים מתרבים בעולם, אז כתוב, אזלו מים מני ים, ונהר יחרב ויבש. אזלו מים מני ים, זו ארץ הקדושה, הנוקבא, ששוקתה משיקוי העליון, ועתה אזלו מים ואינם. ונהר יחרב ויבש, הוא אותו העמוד, שהיא עומדת עליו, היסוד, שעתה נחרב ונתיבש. כמו שאת אומר, הצדיק אבד, שהוא היסוד, הנקרא צדיק.